ילד בגן יזכה לפיצויים בגין נכות ונזקי גוף שנגרמו לאחר עקיצת עקרב בטיול בגן

דרגו את המאמר

עקיצת עקרב בטיול, האם אחריות על המורים?

במאי 1985, יצאה קבוצה של 25 ילדים בני 3-4 לטיול בסמוך לגן הילדים אשר נעשה בפיקוח הגננת ועוזרת הגננת. תכליתה של הגיחה הלימודית הייתה להתרשם מהפריחה והטבע באזור בעונת האביב. בשלב מסוים עצרה הקבוצה והגננת החלה להעניק לילדים הסברים מילוליים על הסיור.

עוזרת הגננת התיישבה במהלך ההסברים על סלע חשוף. אחד הילדים פנה לעברה ובכדי להסב את תשומת לבה ניסה הזאטוט לגעת קלות ברגלה. בעודו שולח את היד לעבר הסייעת, קפץ מהסלע עקרב צהוב ועקץ את הקטין. בעקבות האירוע הובהל הקטין לבית החולים. הקטין אושפז בבית החולים במשך שבוע ונותר כאשר הוא סובל מנכות קשה ומגבלות שונות.

      קראו עוד בתחום:

• נער טבע בבריכה במהלך קייטנה - כיצד תחולק האחריות בנזיקין?
• ביטוח תאונות אישיות ללא סייג לתלמידים - חובה המוטלת על מועצה מקומית
• פיצויי למורה בגין נזק גוף אשר נגרם כתוצאה ממעשה קונדס
• כוויה בגן בגין רשלנות של גננת - אי מתן טיפול רפואי נאות

ההורים והקטין הגישו תביעה כנגד הגננת והסייעת בגין רשלנות. לטענתם, נזקי הגוף אשר נגרמו לבנם נבעו כתוצאה מהתנהלותן הרשלנית של הנתבעות.

בית המשפט המחוזי דוחה את התביעה

בית המשפט המחוזי קבע כי יש לדחות את התביעה וזאת משום שהאפשרות שאחד הילדים ייעקץ על ידי עקרב מהלך סיור בסמוך לגן הילדים איננה אפשרות אשר ניתן היה לצפותה ו\או להיערך לקראתה. השופטים ציינו את העובדה שהגן נמצא במושב ומהווה חלק בלתי נפרד מהטבע. אי לכך, הסכנה להיעקץ מעקרב כגון זה רובצת על כל אחד מתושבי המושב, גם בתוך גן הילדים ואף בתוך בתיהם.

כמו כן, בית המשפט המחוזי קבע כי לאחר היציאה מהגן הנחו הגננת והסייעת את הילדים להימנע מהרמת אבנים ולהישאר צמודים אחד לשני מבלי לשלוח ידיים לצמחיה סבוכה. למעלה מכך, בית המשפט המחוזי קבע כי סיורים לימודיים כגון הסיור בו נטל הקטין חלק הינה סיורים מבורכים אשר מערכת החינוך מעודדת אותם.

בני המשפחה לא אמרו נואש והגישו ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי. בית המשפט העליון קבע כי יש לקבל את הערעור והפך את ההחלטה. בפסק הדין בערעור נקבע כי בין מורה לתלמיד ישנם יחסים מיוחדים אשר מקימים חובות וזכויות של הצדדים האחד לשני.

בית המשפט העליון קובע - הגננת והסייעת נהגו ברשלנות

השופטים ציינו כי יחסי תלמיד-מורה נמשכים גם כאשר השניים אינם בין כותלי בית הספר או גן הילדים. על המורה מוטלת החובה לדאוג לחינוכם של הילדים, אך לא פחות חשוב – לבריאותם. יציאתה של הגננת עם הילדים לסיור בטבע הייתה מהלך שניתן היה לצפות כי הוא עלול לגרום לסכנות. מדובר ביציאה לטיול עם ילדים רכים בגילם כאשר תוואי השטח הינו סלעי ומלא בצמחייה. למעשה, בית המשפט העליון הסביר את פסיקתו בהתקיימות שלושה כשלים בהתנהלות הנתבעות. ראשית, נקבע כי הבחירה לקיים טיול בשדה בר, במועד אשר קוים, לא הייתה סבירה.

בפסק הדין נכתב כי מדובר בשדה בר, מלא בצמחים וסלעים, הטומן בחובו סכנות רבות לילדים כגון נפילה והתקלות בבעלי חיים מזיקים. החלטה זו לא הייתה סבירה גם בהתחשב בעבודה שהגן מהווה חלק מן הנוף הכפרי של המושב ושדה הבר נמצא בקרבת מקום למוסד החינוך.

נקבע עוד כי כל אימת שהילדים נמצאים תחת כנפיה של מערכת החינוך, על האחראים עליהם לדאוג לבריאותם ושלומם בכפפות של משי.

העובדה שהגננת והסייעת הנחו את הילדים שלא לדעת בסלעים ולא לדחוף ידיהם לצמחיה לא עמדה לצידם הפעם. השופט ריבלין כתב בפסק הדין כי קשה לקבוע כיצד מקבלים ילדים כה רכים בגיל את משמעותם של דברים אלה. זאת ועוד, יציאה כה מסוכנת לטיול כאשר יש רק שני מבוגרים האחראים על 25 ילדים, הייתה החלטה לא סבירה נוספת של הנתבעות.