מי אחראי לשלם פיצויים בגין פציעה של תלמיד במהלך אימון ספורט?

דרגו את המאמר

התקבלו 1 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

כאשר התובע היה כבן 17 שנים, תלמיד תיכון, הוא השתתף באימוני ספורט במסגרת פרטית של התעמלות קרקע והתעמלות אקרובטית. במהלך אחד האימונים, התובע התבקש על ידי המדריכה לבצע תרגיל קפיצה מסוכן מעל ארגז. התובע אשר לא הוכשר לבצע את הקפיצה נחבל בראש ובחוליות הצוואר.

כעשר שנים מאוחר יותר, הוגשה תביעת פיצויים בגין נזקי גוף נגד מדריכת ספורט, אשר בזמנים הרלוונטיים לתביעה ניהלה עסק לאימון בני נוער והדרכתם, ונגד עיריית מודיעין, בתור המחזיקה והמפעילה של מרכז הספורט שבו פעל העסק. בית משפט השלום בתל אביב - יפו נדרש להכריע במחלוקת סביב עניין האחריות וגובה הנזק.

המדריכה הורתה לתובע לבצע תרגיל חדש בדרגת קושי גבוהה

לטענת התובע רשלנות הנתבעות באה לידי ביטוי, בכך שהוא ביצע על פי הוראת המדריכה קפיצת ידיים, המחייבת שמירה וליווי עד שיגיע בבטחה לעמידה על מזרני הנחיתה, אולם הליווי לא התקיים. בנוסף התבקש לבצע קפיצת ידיים עם סלטו לפנים ברמה מאד גבוהה, מבלי שניתנה לו כל הכנה מוקדמת של חלקי הקפיצה, והתרגיל בוצע ללא אחיזה של המדריכה או שמירה מצידה. ואף טען כי למדריכה לא היה ניסיון אישי בביצוע התרגיל והיא לא הוכשרה ללמדו.

התובע הוסיף כי הטיפול לאחר הפגיעה במתקן ספורט היה רשלני, מאחר שהוא לא פונה לבית חולים חרף הפגיעה בראש, ואף נשלח אל ביתו ללא כל השגחה. כאשר שב לביתו הוא הובהל על ידי הוריו למרכז חירום, שם אובחן כי הוא סובל מתת פריקה של חוליות הצוואר, ומשם פונה לבית חולים ועבר ניתוח לקיבוע החוליות השבורות.

כיום התובע עדיין סובל מקושי בתנועות הראש והגב, ומכאבים בגב העליון ובצוואר, ומומחה רפואי בתחום האורטופדי העריך כי כתוצאה מהתאונה נותרה נכות צמיתה בשיעור של 10% בגין הגבלה קלה של תנועות הצוואר.

התובע ביצע על דעת עצמו את התרגיל המסוכן

מנגד טענו הנתבעות כי המדריכה לא הורתה לתובע לבצע את הקפיצה המסוכנת, ובמרכז הספורט היה פיקוח מלא של מדריכים מקצועיים ומנוסים, ואביזרי הגנה, כמו מזרנים תקינים. לטענתן, יש לייחס אשם תורם מלא לתובע, אשר בחר להסתכן מרצון בביצוע קפיצה מסוכנת.

לאחר שמיעת טענות הצדדים, העדיף בית המשפט את גרסתו של התובע, וקבע כי המדריכה הורתה לו לבצע את הקפיצה המסוכנת, אשר הובילה לפציעתו. השופט ציין כי אין לצפות מקטין בן 17, אשר היה באותה עת תלמיד, לבצע לראשונה בחייו קפיצה קשה ומסוכנת באופן בטיחותי, לפיכך אין להטיל על התובע אשם תורם.

בית המשפט קבע כי יש להטיל את האחריות על מדריכת הספורט בשל היותה מנהלת עסק לאימוני קטינים בספורט, מאחר שהיא הפרה את חובתה לספק לתובע סביבה בטוחה ופיקוח מצד מדריכים מתאימים. לגבי העירייה קבע כי לא הוכח שנפל פגם באולם הספורט או במתקנים, לכן התביעה נגדה נדחתה. בסופו של דבר נקבע כי התובע זכאי לפיצויים מבעלת העסק בסך של 58,000 שקלים, בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 13,700 שקלים.

ת"א 343-05-10