תלמידה שנפצעה במהלך הפסקה בגין היתקלות בממטרה תבעה פיצויים

דרגו את המאמר

תלמידה שנפצעה ברגלה בעת ריצה בהפסקת בית הספר, עתרה לבית משפט השלום בהרצליה והגישה תביעת פיצויים נגד עיריית תל אביב, הנהלת בית הספר ומשרד החינוך בגין נזקי גוף ותסמונת פוסט טראומטית.

בחודש יוני 2003, בהיות התובעת תלמידת כיתה ג' היא שיחקה בהפסקה עם חבריה בחצר בית הספר. תוך כדי משחק "תופסת" היא רצה דרך שער פתוח למתחם הגינה החקלאית בבית הספר ונתקלה בממטרה בתוך ערוגת צמחים, וכתוצאה מכך נפצעה ברגלה.

מאז התאונה בבית הספר התובעת סובלת מחרדות ובושה בשל הצלקת שנותרה ברגל. מומחה רפואי מטעמה קבע כי נותרה לה נכות צמיתה בשיעור של 10% בשל תסמונת פוסט טראומטית וגם נכות אסתטית צמיתה בשיעור של 10% בגין הצלקת בירך.

לא ניתן היה להבחין בממטרה בתוך העשבים הגבוהים

התובעת טענה כי בערוגה הסתתרה ממטרה גבוהה וסמויה מהעין בתוך עשבים גבוהים, שהיתה כמעין שיפוד הניצב אנכית, כך שלא ניתן היה להבחין בה. עוד טענה כי המורה התורנית ישבה על הספסל ולא השגיחה על התלמידים המשחקים בחצר, לכן הנהלת בית הספר אחראית לקרות התאונה ואחראית לפצותה בגין נזקיה עקב הפרת חובה חקוקה ואי טיפול במפגע או באי נקיטת אמצעי זהירות ופיקוח כדי למנוע נזק.

המורה ששימשה כמורה תורנית בחצר בית הספר אישרה כי התאונה אירעה במתחם החקלאי, אולם טענה כי על התלמידים נאסר לשהות או לשחק במתחם זה ואף דחתה את טענות התובעת כי המורים התורנים התעלמו מהמתרחש בסביבתם.

המנהלת הודתה כי השער לחצר לא היה נעול

בחקירתה הנגדית העידה המורה התורנית כי למרות היותה סמוך למקום, היא לא הבחינה בקרות התאונה ובפציעת התובעת. מנהלת בית הספר הצהירה כי החצר החקלאית מגודרת והכניסה אליה נעשית דרך שער שבדרך כלל נעול, אולם ביום התאונה לא היה נעול.

בית המשפט התרשם כי למרות גילה הצעיר של התובעת היא זכרה את פרטי האירוע ומצא כי גרסתה אמינה עקבית ומהימנה. ואף השתכנע כי בחצר בית הספר היה מפגע מסוכן שגרם לתאונה ולנזקי גוף של התובעת.

הנתבעים הפרו את חובתם לפקח על התלמידים ולמנוע כניסתם לשטח

בית המשפט קבע כי מחצית האחריות לתאונה מוטלת על עיריית תל אביב - יפו כבעלת המקום והאחראית להתקנת המתקנים והפיקוח השוטף עליהם, והיה עליה להבחין בסכנה ולפעול להסרת המפגע, או לחלופין לגדר את השטח ולנעול אותו. וכי המחצית השנייה מוטלת על הנהלת בית הספר ומשרד החינוך, מאחר שהיה עליהם לפעול לתגבור השמירה בחצר ולדאוג למניעת כניסת תלמידים לשטח החקלאי.

עוד קבע כי למרות שהתובעת היתה כבת שמונה שנים בעת התאונה יש להטיל עליה רשלנות תורמת בשיעור של 20%, מכיוון שהיה עליה לגלות זהירות ולהימנע מריצה בשטח חקלאי לנוכח הצמחייה הגבוהה שהסתירה את המפגע.

בית המשפט קבע כי התובעת זכאית לפיצויים בגין נזק בלתי ממוני והוצאות רפואיות לצורך ניתוח לתיקון הצלקת ברגלה, לאחר ניכוי אשם תורם ישלמו הנתבעות ביחד ולחוד סך של 160,000 שקלים, בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.

ת"א 4528/04