האם יש קשר סיבתי בין הפגיעה בשיעור התעמלות לעיוורון של התלמיד?

דרגו את המאמר

נער כבן 14, הסובל ממחלת עיניים נפגע במהלך שיעור התעמלות שהתקיים בבית ספרו. לטענת הקטין, כתוצאה מהפגיעה של כדור, שנבעט ישירות לכיוון עיניו, הוא התעוור בעין אחת.

בנסיבות אלה, התלמיד הגיש תביעה לפיצויים נגד משרד החינוך והמועצה האזורית ביישובו, בטענה כי הנהלת בית הספר התרשלה, מאחר והותירה לו להשתתף בפעילות ספורטיבית מסוכנת נוכח מצבו המיוחד.

בית משפט השלום בכפר סבא נדרש לקבוע האם יש קשר סיבתי בין תאונת התלמיד בבית הספר לנזק בעינו השמאלית, להכריע האם מדובר ברשלנות של הנהלת בית הספר כלפי התלמיד, ועל מי מוטלת האחריות בגין פציעת התלמיד לשאת בתשלום הפיצויים.

הכדור נבעט בעוצמה ופגע בעיינו של הנער

לגרסת התובע, בחודש אפריל 1998, בהיותו בכיתה ח', השתתף בשיעור התעמלות, שהתנהל בחצר בית הספר. תוך כדי משחק כדורגל, אחד התלמידים מהקבוצה היריבה בעט את הכדור בעוצמה לכיוון התובע, ופגע בפניו ובעיינו.

לאחר התאונה התובע שסובל ממחלה ניוונית תורשתית של הרשתית, פונה לבית חולים ועבר סדרת אשפוזים וטיפולים. כשנה וחצי לאחר האירוע התובע עבר ניתוח בעיינו, שלאחריו העין השמאלית נותרה עיוורת.

הנער שפגע בתובע העיד כי הוא התכוון לבעוט את הכדור לשער, אך התובע חסם את דרכו, לכן הכדור פגע בפניו והוא מיד נפל ארצה. הנער ראה את העין שלו מדממת, התובע שטף אותה במים ועזב את המגרש.

אמו של התובע העידה כי כאשר בנה חזר הביתה היא ראתה דימום בעינו. היא לקחה את הילד לקופת חולים ומשם פונו לבית חולים.

המחלה הניוונית אינה גורמת להיפרדות רשתית

מומחה רפואי מטעם בית המשפט טען כי התובע סבל מתופעה של הפרדות רשתית שגורמת לפגיעה קשה בכושר הראיה, וקבע כי מצד אחד קיימת אפשרות סבירה כי הפרדות הרשתית היא תוצאה של חבלה משמעותית, מאחר ומחלתו הניוונית אינה גורמת להיפרדות רשתית, אך מן הצד השני עלה ספק בדבר קיומו של קשר סיבתי שבין הפגיעה בבית הספר לנזקי הגוף.

הנתבעות הכחישו את נסיבות התאונה וציינו את השיהוי הממושך בן 11 שנים להגשת התביעה. עוד טענו כי לא היה ברשותן מידע אודות קיומה של מחלה בעינו של התובע, לפיכך הן אינן אחראיות לנזק שנגרם.

כמו כן, טענו הנתבעות כי התובע לא הציג מסמך רפואי שמוכיח כי הוא פנה לטיפול רפואי מיד לאחר התאונה. ואף בסיכום המחלה שבאשפוז צוין שהחולה קיבל מכה מכיסא, ולא מכדור, ללא חבלת עיניים ישירה. מטעם הנתבעות הצהיר המורה לחינוך גופני כי מאחר וחלף זמן רב, הוא אינו זוכר את נסיבות המקרה, ולדעתו, על פי העובדות הנטענות לא ניתן היה למנוע את התרחשותו.

בסופו של דבר קבע בית המשפט, כי התובע לא הצליח להוכיח כי הנתבעות הפרו את חובת הזהירות המושגית ונהגו ברשלנות, מאחר ואין ראיה לכך כי הן היו מודעות למחלת העיניים שלו, וכן לא הוכח כי פגיעת הכדור גרמה לעיוורון. בנסיבות אלה התביעה נדחתה.

ת"א 2467-09