עיקול חשבון והוצאת לשון הרע

דרגו את המאמר

עיקול חשבון בתור הוצאת לשון הרע

בית המשפט קבע כי עיקול אשר הוטל בטעות על חשבון עובר ושב של התובע, חבר במועצת הכפר אום אל-גנם, מהווה הוצאת לשון הרע. הודעת העיקול נשאה את שמו של החייב, אדם אחר, ותעודת הזהות של התובע. בעקבות עיקול זה, סורבו שני שיקים של התובע.

התובע טען כי השמועה בדבר סירוב השיקים עשתה לה כנפיים בכפר בו הוא מתגורר והדבר מהווה הוצאת לשון הרע. לטענתו, רשלנותם של הנתבעים, עיריית נצרת והבנק, אשר הטילה את העיקול, חייבת לבוא לידי ביטוי בפיצויי כספי.

העירייה והבנק טענו כי מדובר בטעות בתום לב ואין לראות במכתב המודיע על העיקול, או בעיקול עצמו, כפרסום לצורך חוק איסור לשון הרע. השופט קבע כי יש לקבל את התביעה וזאת משום שעיקול עונה להגדרה בדבר פרסום על פי החוק.

התובע, בתור איש ציבור, בוזה והושפל בגין הודעת העיקול וסירוב השיקים אשר נמסרו למועצה המקומית. כמו כן, האחריות לפרסום זה מוטלת במשותף על העירייה והבנק, קבע השופט.

      קראו עוד בתחום:

• חשיפת רומן של מאהבת עם גבר נשוי - האם הוצאת לשון הרע?
• האם שליחת מכתב תלונה זועם עלולה להיות לשון הרע?

• אישור פסק בוררות בעניין לשון הרע בין בני משפחה

• פרסום סיבת פיטורים של עובד - האם לשון הרע?

שני הגופים לא השכילו למנוע את הטעות המדוברת ולא נקטו במנגנוני הבקרה הנדרשים. בפסק הדין צוין כי העירייה התרשלה בכך שהסתמכה באופן מוחלט על הבנק שיודיע לה על טעות, באם תתרחש. הבנק, מבחינתו, יכול היה באמצעים פשוטים לזהות את חוסר ההתאמה בין מספר תעודת הזהות לבין שמו של החייב. לסיכום, בית המשפט קבע כי בגין פרסום לשון הרע, הבנק והעירייה ישלמו לתובע פיצויים בסך 22,000 שקלים.

לא הפעם הראשונה

אין זו הפעם הראשונה בה בית המשפט מחייב נתבע בהוצאת לשון הרע בגין הטלת עיקול. בית המשפט השלום בתל אביב פסק פיצויים בסך 25,000 שקלים בגין שליחת הודעת עיקול לבנקים על ידי המרכב לגביית קנסות, וזאת כאשר המרכז לא ידע כי החוב איננו עוד קיים.

בית המשפט קבע במקרה זה כי הודעת הדואר האלקטרוני, אשר נשלחה במקביל לשני בנקים, מהווה הוצאת לשון הרע. התובע היה אמור לשלם לרשות המסיים שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט בעקבות הליכים בינו לבין הרשות. התובע טען כי בהליך אחר מול רשות המיסים נפסק לטובתו סכום גבוהה יותר בגין הוצאות משפט ועל כן יש לקזז בין הסכומים.

המרכז טען כי הפרקליטות הודיעה שאין כל אפשרות טכנית לבצע קיזוז זה ונשלחו הודעות עיקול. בית המשפט קבע כי המרכז לגביית חובות התנהל בחוסר תום לב ותוך ניצול ביודעין את כוחו לרעה. אי לכך, בית המשפט פסק כי שליחת הודעות העיקול לבנקים מהווה הוצאת לשון הרע.