באילו מקרים צילום ללא הסכמה מהווה פגיעה בפרטיות?

דרגו את המאמר

התקבלו 1 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

פרסום צילום של אדם ללא ידיעתו וללא הסכמתו, בתקשורת, ברשתות חברתיות או בכל מקום ציבורי אחר, יכול להתפרש כמעשה פוגעני ביותר, כאשר הפרסום עלול לגרום עוגמת נפש רבה למצולם ואף להוביל לנזקים משמעותיים, כמו פיטורין מעבודה, גירושין וכדומה.

חוק הגנת הפרטיות אוסר על פגיעה בפרטיות, בדרכים שונות, כולל איסור לצלם אדם ללא הסכמתו וידיעתו כשהוא ברשות היחיד, כגון: הצבת מצלמה באופן המאפשר צילום לתוך סלון ביתו, חדר שינה או חדר בבית מלון, או הצבת מצלמה במקלחות ובשירותים ציבוריים בחדר כושר וכדומה. וכן צילום אדם ברשות הרבים, כאשר הנפגע נמצא במקום ציבורי, ללא ידיעתו וכאשר אין מדובר בצילום אקראי.

חמש שנות מאסר בגין פגיעה בפרטיות

חוק הגנת הפרטיות מגן על זכותו של האדם לפרטיות וקובע עונש של עד חמש שנות מאסר בהליך הפלילי לאדם שהפר את הוראותיו, בתנאי שהפגיעה בפרטיות נעשתה בכוונה לפגוע במתלונן. כמו כן, פגיעה בפרטיות מהווה עוולה אזרחית, אשר פקודת הנזיקין חלה עליה, ומאפשרת לתבוע פיצויים גם ללא הוכחת נזק ממשי. 

פרק א' של חוק הגנת הפרטיות דן באיסור על פגיעה של אדם בפרטיות של חברו ללא הסכמתו, ומגדיר פגיעה בפרטיות כאחד מן המקרים הבאים: בילוש או התחקות אחרי אדם, האזנה אסורה, צילום אדם כשהוא ברשות היחיד, פרסום צילום של אדם בנסיבות שבהן הפרסום עלול להשפיל או לבזות אותו, הפרת חובת סודיות, שימוש בידיעה העוסקת בעניינים פרטיים או מסירתה לאחר, שלא למטרה שלשמה נמסר ועוד.

פרסום צילום של נפגע בתאונת דרכים

צילום אדם ללא ידיעתו והסכמתו, מהווה פגיעה בפרטיות כאשר הוא נמצא ברשות היחיד והייתה לו ציפייה לפרטיות או כאשר נמצא ברשות הרבים ופרסום הצילום פגע או עלול היה לפגוע בו.

תיקון לחוק משנת 2011, קובע כי פרסום תצלום של אדם ברבים שצולם בזמן פגיעה גופנית או נפשית עקב אירוע פתאומי בתאונת דרכים או פגיעה בנסיבות אחרות, או סמוך לאחריה באופן שניתן לזהותו ובנסיבות שבהן עלול הפרסום להביאו במבוכה, מהווה פגיעה בפרטיות. למעט פרסום תצלום בלא השהיות בין רגע הצילום לרגע השידור בפועל שאינו חורג מהסביר באותן נסיבות.

עם זאת, לא כל פרסום צילום ללא הסכמה מהווה פגיעה בפרטיות, ואף במקרים מסוימים עומדת למפרסם הגנות לפי סעיף 18 לחוק. במשפט פלילי או בתביעה אזרחית לפיצויים, יכול המפרסם לטעון כי מדובר בפרסום מותר או פרסום מוגן, על פי ההגנות המנויות בחוק איסור לשון הרע, כאשר הפרסום נעשה בתום לב, או שהיה בו עניין ציבורי המצדיק את בנסיבות העניין.

כמו כן, סעיף 22 לחוק מאפשר לבית המשפט, בבואו לגזור את הדין או לפסוק פיצויים, להתחשב במקרים שבהם הפגיעה הייתה חזרה על דברים שנאמרו בעבר, במקרים שבהם הפרסום לא נעשה במזיד ולא הייתה כוונה לפגוע במתלונן, ובמקרים שבהם הפגיעה הייתה בדרך של פרסום, כאשר הנאשם או הנתבע פרסם התנצלות פומבית ונקט אמצעים להפסקת הפרסום הפוגעני.