לשון הרע במקום העבודה, מתי תוגש תביעה בגין הוצאת דיבה?

דרגו את המאמר

חוק איסור לשון הרע נועד להגן על שמו הטוב וכבודו של אדם באמצעות הטלת איסור פרסום על פרטים העלולים להשפילו ולבזותו. החוק קובע כי לשון הרע היא כל דבר שפרסומו עשוי להשפיל אדם בעיני אחרים, להפכו למטרת שנאה ולבזותו.

במקרה שעובד שפוטר מתפקידו, או שמעמדו נפגע בשל פרסום לשון הרע, הוא רשאי להגיש תביעה נגד המפרסם ולדרוש פיצויים על הוצאת דיבה ופגיעה בשמו הטוב. עובד שנפגע יכול לבקש פיצוי על מלוא נזקיו באמצעות הוכחת שיעור הנזק ושוויו, או לדרוש פיצוי ללא הוכחת נזק בסך של עד 50,000 שקלים. אם העובד יוכיח כי הפרסום נעשה בכוונה לפגוע, הוא יוכל לדרוש סכום כפול.

בפני הנפגע עומדת גם האפשרות להגיש תביעה במסגרת ההליך הפלילי. במסגרת התביעה רשאי בית המשפט לחייב את מפרסם לשון הרע לפצות את הנפגע בסכום של 50,000 שקלים ואף להורות על מאסרו לתקופה של עד שנה.

דברי ביקורת ענייניים אינם מהווים לשון הרע

הפסיקה מבחינה בין שני סוגי פרסום במקום העבודה: האחד, אמירות פוגעניות בעלות אופי אישי. השני, אמירות ענייניות הנוגעות לעבודה עצמה. לפיכך לא כל אמירה פוגענית ומעליבה במקום העבודה נחשבת לפרסום לשון הרע.

כך לדוגמה, כאשר המעסיק נותן ביקורת המתייחסת לכישוריו המקצועיים של העובד ולתפקודו במקום עבודה, כאשר הדברים נאמרים במטרה לייעל ולשפר את אופן תפקודו, ולא לפגוע ברגשותיו של העובד, הביקורת מטעם המעסיק נחשבת לפרסום מותר ולגיטימי, אשר זוכה להגנה מפני אחריות נזיקית או פלילית בגין לשון הרע.

גם חוות דעת שלילית ממעסיק קודם אינה נחשבת בגדר לשון הרע, כאשר היא מתייחסת באופן ענייני להתנהלותו ולתפקודו של העובד במקום העבודה הקודם. למרות האפשרות הסבירה שעובד עלול להיפגע כתוצאה מכך, ואף לא להתקבל לעבודה חדשה, נקבע בחוק כי דברי ביקורת ענייניים אינם מהווים לשון הרע, גם אם העובד חש מושפל ופגוע.

תביעה בגין פגיעה על רקע אישי

כאשר מתפרסמת אמירה פוגענית במקום העבודה המתייחסת אל חייו האישיים של העובד, הנוגעת לנטייתו המינית, מוצאו, דתו, גילו, מצבו המשפחתי וכדומה, ייתכן והיא תיחשב כהוצאת דיבה ותהווה עילה לתביעת פיצויים בגין לשון הרע, מכיוון שלא מדובר בביקורת עניינית ומקצועית.

במקרה שפרסום שווא הוביל לפיטורין או גרם לפגיעה במעמדו של העובד במקום העבודה, הדבר עשוי להוות בהתקיים נסיבות מסוימות פרסום לשון הרע. כמו לדוגמה, במקרה שעובד הפיץ כי עובד אחר גנב סודות מהחברה למרות שמדובר בעלילת שווא, והדבר הוביל לפיטוריו שלא בצדק.

את תביעות לשון נגד מעסיקים ועמיתים יש להגיש לבית הדין לעבודה, אשר בסמכותו לדון בתביעות לשון הרע הנובעות מיחסי עובד- מעביד. כאשר מדובר ביחסים בין עובדים, הסמכות לדון בעניין ניתנת לבית משפט השלום.

בפני המפרסם עומדות מספר הגנות, כמו הגנת "אמת דיברתי". אם בפרסום היה אמת או היה בו עניין לציבור, תעמוד לזכותו הגנה בשל הפרת איסור לשון הרע. המבחן הקובע לגבי תוכן הפרסום הוא מבחן אובייקטיבי, הבודק כיצד אדם סביר היה מפרש את הדברים שנאמרו, ולא כיצד הרגיש העובד שנפגע.