התפרצות לכביש מחמת צער, האם תאונת דרכים?

דרגו את המאמר

מוות בעקבות התפרצות לכביש מתוך צער - האם תאונת דרכים?

האם אישה אשר מצאה את מותה לאחר שהתפרצה לכביש מחמת צער תוכר בתור נפגעת תאונת דרכים? סוגיה זו הונחה לפתחו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע. מדובר באישה אשר נפגעה באורך קשה בתאונת דרכים, חמש דקות לאחר שקיבלה הודעה על מות בנה הפעוט.

בתגובה להודעה זו, יצאה האישה מן האמבונלס ופרצה לכביש בסערת רגשות. התפרצות זו לכביש הסתיימה באסון ורכב חולף פגע באישה וגרם למותה. השופט קבע כי יש להכיר באירוע בתור תאונת דרכים על פי משמעותה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

בפסק הדין נכתב כי ההחלטה להתפרץ לכביש נתקבלה על ידי האישה ברגע של לקות זמנית בכושר השיפוט. האישה לא הייתה מודעת למעשיה, מחמת הצער הרב, ועל כן התפרצה לכביש בחוסר אחריות. הנתבעת ניסתה לטעון כי האישה התפרצה לכביש על מנת לשלוח יד בנפשה אך לא עלה בידה להוכיח טענה זו במסגרת הדיונים המשפטיים. השופט קבע כי האירוע איננו נכנס בגדר החריג בסעיף 1 לחוק הפלת"ד והחברות הנתבעות אחריות לנזקי התובעים.

התפרצות מתוך צער אינה מעידה על כוונת התאבדות

מדובר בפרשה מצערת בה מצאו את מותם בתוך דקות ספורות אם ובנה. האישה קמה באחד הבקרים ושמה לב כי בנה איננו כתמול שלשום. בעקבות מצבו הבריאותי של התינוק, הזמינה האם אמבולנס אך התינוק נפטר במהלך הנסיעה לבית החולים.

האישה קיבלה את הבשורה באופן קשה, בעקבותיה, יצאה המנוחה מהאמבונלס ונשכבה על הכביש אגב זעקות שבר מרות. בעודה שוכבת על הכביש, פגע בה רכב חולף והביא למותה. כאמור, המחלוקת בין הצדדים סבבה סביב הסוגיה – האם מדובר בהתאבדות או בתאונת דרכים. יודגש כי מוות בתאונת דרכים כתוצאה מהתאבדות איננו מקים זכאות לפיצויים לבני המשפחה.

      קראו גם:

• מהו הקשר בין התאבדות בכביש לבין תאונות דרכים?
• פיצויים לאחר התקף לב במהלך תאונת דרכים, האמנם?
• התדרדרות מצב בריאותי של קשיש עצמאי לאחר תאונת דרכים
• פיצויים עיתיים לאחר תאונת דרכים - קשיש בן 87 נפגע בתאונת דרכים

השופט פרסקי קבע בפסק דינו כי למרות שמעשיה של האישה יכולים להיראות כמעשה התאבדות, לא הייתה במקרה דנן כוונה של ממש. כוונה של ממש במטרה להתאבד איננה רק ידיעה ודאית של תוצאות המעשה אלא כוונה אמיתית ומפורשת. אי לכך, בהעדר ראיות המצביעות על כוונה ממשית זו, לא ניתן להכניס את האירוע בגדר התאבדות.

הנתבעים טענו טענה נוספת. לשיטתם, האם ידעה על מותו של הפעוט כבר במהלך הנסיעה ופטירתו לו נחתה עליה כבשורת איוב, כרעם ביום בהיר. עם זאת, פעולותיה של האישה נעשו רק לאחר שהפרמדיק והרופא באמבולנס קבעו את מותו של התינוק והפסיקו את פעולות ההחייאה. בפסק הדין נכתב כי נקודת המוצא של האישה הייתה כי הרופאים עושים כל שביכולתם להציל את בנה. רק לאחר שמאמצים אלו העלו חרס, התפרצה היא לכביש בסערת רגשות עזה.