נער טבע בבריכה במהלך קייטנה - כיצד תחולק האחריות בנזיקין?

דרגו את המאמר

פיצויים לאחר טביעה בבריכה בקייטנה - חלוקת אחריות בנזיקין

נערים רבים נפגעים במהלך שהותם בקייטנות, חוגים, מסגרות לימודיות ועוד. כיצד ניתן לחלק את האחריות הנזיקית כאשר מדובר בתאונת תלמידים? מהו הדין הנזיקי לאחר שנער נפצע באורח קשה לאחר טביעה בבריכה? מי הם הגורמים האחראים, ומי הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו?

עסיקנן במקרה מצער בו נער בקייטנה טבע בבריכה. הנער שהה יחד עם חבריו לקייטנה בבריכה, כאשר הקייטנה נערכת על ידי הפנימייה בה למד הקטין. מדובר בפנימייה המיועדת לילדים בעלי צרכים מיוחדים, ובעיקר עבור ילדים הסובלים מהפרעות התנהגות שונות.

      קראו עוד בתחום:

• פיצויים בגין טביעה באגם הכנרת
• תביעה בגין טביעה בבריכה בבית מלון
• נפילה באתר הסחנה, האם פיצויים מרשות הטבע והגנים?

לפתע נמשה הקטין מהבריכה כאשר הוא מחוסר הכרה, ללא דופק וללא יכולת נשימה. למקום הוזעק צוות רפואי אשר החל בפעולות החייאה. ההחייאה הניבה פירות לזמן קצר בלבד, וליבו של הקטין חזר לפעום. עם זאת, הנזק המוחי ממנו סבל הקטין היה בלתי הפיך והוא נפטר בבית החולים כעבור עשרה ימים.

בני משפחתו של המנוח הגישו תביעה נזיקית כנגד המתנ"ס אשר הפעיל את הבריכה, המציל שהועסק בבריכה במועד התאונה, המועצה המקומית אשר בבעולתה בריכת השחייה וחברת הביטוח של המועצה.

נסיבות המקרה וחלוקת האחריות

בית המשפט המחוזי קבע כי הקטין שהה מתחת למים במשך חמש דקות ארוכות, עד אשר אותר ונמשה מהבריכה. במהלך חמש דקות אלו לא הרים הקטין את ראשו מעל המים. המומחים אשר מונו על ידי בית המשפט קבעו פה אחד כי במידה והיה הקטין נמשה מהמים לפני, ניתן היה להציל את חייו.

כמו כן, נקבע כי בבריכת השחייה היו שתי סוכות הצלה, סוכה קטנה הקרובה למקום בו קיימות מגלשות מים, וסוכה גדולה הקרובה יותר לאזור הטביעה. המציל ישב בעת האירוע בסוכה הקטנה, המרוחקת. הסוכה הגדולה, לעומת זאת, לא הייתה מאוישת.

על פי קביעתו של בית המשפט, מדריכי הקייטנה לא שמו לב להעדרו של הקטין עד אשר נמשה הוא מן המים. כך גם המציל לא הבחין בנער הטובע עד הוצאתו מהבריכה על ידי חבריו.

אחריות הפנימייה – בית המשפט קבע כי המדריכים והפנימייה מטעמה מפעלו חבו חובת זהירות כלפי חניכיהם, וזאת בדומה לחובתם של מורים כלפי התלמידים בכיתתם. חובה זו התעצמה במקרה דנן כאשר מדובר בילדים בעלי קשיים מוכרים ונטייה לאלימות.

זאת ועוד, אופי הפעילות, מחוץ לכותלי הפנימייה, הגביר אף הוא את חובת הזהירות של הפנימייה והמדריכים. לסיכום, בית המשפט קבע כי הפנימייה והמדריכים הפרו את חובת הזהירות המוטלת עליהם ולא השגיחו באופן נאות על החניכים. צוין כי לא ננקטה שיטת השגחה ברורה ומסודרת, והשגחה סבירה לא יושמה בפועל.

אחריות המתנ"ס והמציל – בית המשפט קבע כי המתנ"ס והמציל חבים בחובת זהירות כלפי כלל המתרחצים בבריכה, וביניהם הקטין. השופטים קבעו כי במידה והמציל לא היה מתרשל בתפקידו לשמור על בריאותו של הקטין, יכול היה הוא לראות שהאחרון צלל מבלי לשוב.

כמו כן, צוין כי גם המציל ידע שמדובר בילדים בעלי קשיים שונים ועל כן היה עליו להקפיד יתרה על הפיקוח עליהם. המציל התרשל כלפי הקטין בכך שמיקם עצמו בעמדה מרוחקת ממנו שלא אפשרה לו תצפית מלאה על כל שטח הבריכה. נקבע אפוא שהמציל אחראי למותו של הקטין ואילו המתנ"ס אחראי למוות באחריות שילוחית.

המועצה המקומית – בית המשפט פטר את המועצה המקומית מאחריותה שכן נקבע כי המועצה העבירה את האחריות לתפעול הבריכה, לרבות האחריות על ההשגחה על המתרחצים, לידיו של המתנ"ס בתור מפעיל עצמאי. המועצה הייתה חסרת סמכות פיקוח ולא הייתה לה כל סיבה לחשוב שהמתנ"ס איננו אמין או מהימן. זאת ועוד, מקור הנזק במקרה זה נבע מרשלנותם של המדריכים, הפנימייה והמציל. אי לכך, נקבע כי המועצה פטורה מאחריותה.

לסיכום, הפנימייה נמצאה אחראית ל-35% מהנזק ואילו על המציל והמתנ"ס הוטלה אחריות בשיעור 65% הנותרים.