התלקחות ברכב כתאונת דרכים

דרגו את המאמר

תאונת דרכים מוגדרת בחוק הפיצויים באופן הבא - מאורע אשר נגרם בו נזק גוף לאדם בעקבות שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה. כמו כן, תאונת דרכים הינה גם מאורע אשר אירע עקב התפוצצות או התלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר החיוני לכושר נסיעתו, אף אם אירעו על-ידי גורם שמחוץ לרכב.

החוק מוסיף וקובע כי אין לראות באירוע כתאונת דרכים במידה והוא אירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון, כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי. שימוש ברכב מנועי, לצורך העניין, הוא נסיעה ברכב, כניסה או ירידה ממנו, דחיפתו, גרירתו או החנייתו.

דוגמאות מהפסיקה

פסיקת בתי המשפט עסקו מספר פעמים בתביעות נזיקין כתוצאה מהתקלחות רכב. המקרה הידוע לעניין זה הוא המקרה אשר נדון בפרשת לסרי - ע"א 236/81 זילפה לסרי ואח' נ' ציון, פ"ד מב(3) 705. בעניין לסרי הוכרה תאונה תאונת דרכים כאשר הגורם לפריצת ההתלקחות היה אמגזית אשר דלקה בסמוך לרכב בחניון. במקרה זה, הדליקה הועצמה בשל הדלק במיכל הרכב.

סוגיה דומה נדונה בע"א 4725/95 צ'מפיון ראנט-א-קאר בע"מ ואח' נ' איל פורטל (קטין) ואח'. במקרה זה היה מדובר בקטין אשר הושאר על ידי אביו ברכב כאשר האב מתכוון לעשות קניות במכולת הסמוכה. כאשר חזר האב לרכבו הוא ראה את הרכב עולה באש והקטין נמצא חרוך. בית המשפט קבע כי לא הוברר מקור האש ומדובר בתאונת דרכים על פי הגדרתה בחוק. בפסק הדין נכתב כי "השארת הפעוט על ידי האב ברכב החונה, בהמתנה קצרה לשובו של האב מן החנות, הייתה בגדר שימוש ברכב. די לנו בכך, כדי לקבוע קיומו של קשר סיבתי בין הסיכון שבשימוש לבין הנזק".

מקרה נוסף של תאונה אשר גרמה לנזקי גוף כתוצאה מהתלקחות רכב נדון בע"א 7583/99 אברהם זיו נ' איילון. במקרה זה דובר על תאונה אשר נוצרה כתוצאה משפיכת דלק במתכוון על נפגע אשר ישב ברכב, על מכוניתו והצתתם. בעניין זה לא הוכר המקרה כתאונת דרכים, וזאת עקב גרימתו במתכוון.

בית המשפט ציין בפסק דינו כי מדובר אפוא במעשה תקיפה אשר יש להבדיל אותו מפרשת לסרי. "האש לא פרצה כתוצאה ממעשה מכוון ונמצא כי הימצאותם של רכבים תרמה באופן מהותי לעוצמת הדליקה ולהגברת הנזקים. בענייננו, הרכב שימש זירה גרידא לאירוע מכוון על ידי מזיק", נכתב בפסק הדין.

כל המקרים בתקדימים הללו אירעו בטרם נכנס לתוקפו תיקון מס' 8 לחוק. תיקון זה שינה את הקביעה כי לא דרוש שהשימוש ברכב יהיה תחבורתי. ההרחבה, לגבי התלקחות הדלק שברכב אף אם מקורה בגורם חיצוני, הייתה פרי הפסיקה.

בפסק הדין בעניין אפרים עפר נ' כ.א.ן הפניקס והמגן, בת.א. (שלום חיפה) 21560/92, עסק בית המשפט במקרה בו קטין ניגש אל מקרר אשר הוצת ברכב והופעל באמצעות גז. הקטין פתח את הדלת האחורית של הרכב, אש פרצה מהמקרר והוא נכווה. במקרה זה בית המשפט קבע כי לא מדובר בתאונת דרכים היות והגז אשר התלקח לא היה חיוני לכושר הנסיעה של הרכב.

החזקה המרבה

כאמור, חוק הפיצויים קובע גם חזקה מרבה אשר במסגרתה ניתן לראות אירוע התלקחות או התפוצצות של רכב כתאונת דרכים לצורך הגשת תביעת מכוח החוק. ההגדרה שבחזקה המרבה אינה מציבה דרישה כי יעשה שימוש למטרות תחבורה ברכב. למעשה, היא אינה דורשת שימוש ברכב כלל.

על מנת להיכנס בגדרי החזקה המרבה, יש להוכיח כי נזקי גוף נגרמו כתוצאה מהתפוצצות או התלקחות של חלק מן הרכב (ואף אין צורך שכל הרכב יישרף או יתפוצץ). נדרש אפוא שהנפגע יפגע בנפשו או בגופו עקב ההתפוצצות או השרפה. למשל, אם צמיג של גלגל הרכב מתפוצץ כאשר הולך הרגל עובר ליד רכב חונה ונפגע, זו תאונת דרכים. גם אם בזמן האירוע לא נעשה כל שימוש ברכב.

עם זאת, אין תחולה לחזקה המרבה כאשר ברכב מתפוצץ מטען שלא בעקבות השימוש בו אך הרכב עצמו אינו מתלקח ואינו מתפוצץ. למעשה, החזקה דורשת מעורבות של רכיב או של חומר של הרכב במאורע (דלק במיכל הדלק, מנוע וכדומה). כמו כן, ישנה דרישה כי החומר הנ"ל יהיה חיוני לכושר נסיעתו של הרכב. לדוגמא, שריפה של מושבים איננה מהווה עילה לתביעה בעניין זה שכן הרכב יכול לנסוע גם ללא המושבים שבתוכו.