קשישה נפגעה בתאונת דרכים וחברת הביטוח מערערת על גובה הפיצויים

קשישה נפגעה בתאונת דרכים - פיצויים בהתחשב במצב בריאותי

במקרים בהם קשישים נפגעים בתאונות דרכים, לפעמים בתי המשפט נתקלים בקושי בעניין קביעת סכום הפיצוי לו הם זכאים. במקרים מסוג זה, יש לקחת בחשבון את מצבו הרפואי הקודם של הניזוק, כמו גם את ההתדרדרות הצפויה במצבו הרפואי, התדרדרות שמיוחסת לגיל המתקדם של הניזוק. ואכן, כאשר הגיע לפתחו של בית משפט השלום בתל אביב יפו מקרה מסוג זה, והוא פסק פיצויים בסכום מסוים, שני הצדדים ערערו על ההחלטה לבית המשפט המחוזי.

התובעת נפגעה בתאונת דרכים בגיל 77 כהולכת רגל. בתביעה שהוגשה לבית משפט השלום בתל אביב יפו, נתבעה חברת הביטוח של הרכב הפוגע. בית המשפט פסק לתובעת פיצוי של 171,348 ₪ בגין ארבע ראשי נזק: עזרה בבית וסיעוד, ניידות, הוצאות רפואיות וכאב וסבל. שני הצדדים ערערו על פסקי הדין, בטענה כי הסכומים אותם פסק בית המשפט אינם ראויים.

פסיקתו של בית משפט השלום ומצבה הרפואי בעקבות התאונה

התובעת סבלה מבעיות רפואיות שונות, גם טרם התאונה. המומחים שמונו מטעם בית המשפט קבעו כי לתובעת נגרמו 10% נכות אורטופדית כתוצאה מהתאונה. כמו כן, המומחית הפסיכיאטרית שבדקה את התובעת קבעה כי לא נותרה לה נכות נפשית לאחר התאונה, זאת למרות שהיא ציינה כי התובעת סובלת מדיכאונות בעקבות התאונה.

בית המשפט החליט לא לקבל את חוות דעתה של הפסיכיאטרית בשל העובדה שלפני התאונה, לא נראה שהתובעת סבלה מדיכאון וחרדה. אלו התרחשו לאחר התאונה, ולכן יש קשר סיבתי בין התאונה ומצבה הנפשי. בית המשפט קבע כי התובעת סובלת מ-10% נכות נפשית, בנוסף לנכות האורטופדית. בית המשפט דחה גם את טענותיה של חברת הביטוח, שהתובעת ניסתה "להאדיר את הממצאים" באשר למצבה לאחר התאונה. נקבע כי עדויותיה היו אמינות ונראה כי היא תפקדה בצורה טובה לפני התאונה.

פסיקתו של בית המשפט המחוזי

חברת הביטוח טענה בפני בית המשפט המחוזי, כי גם לפני התאונה התובעת סבלה מבעיות ניידות. לשם חיזוק טענתה, היא הפנתה לפרוטוקול ישיבת הועדה של היחידה המחוזית לגמלת ניידות, בה נבחנה הבקשה של התובעת לגמלת ניידות עוד טרם התאונה.

מהפרוטוקול עלה, לטענת חברת הביטוח, כי התובעת סבלה מ"כאבים ברגליים לאחר הליכה של עשרים מטר". בית המשפט דחה טענה זו. בפסק הדין נכתב כי מהמסמך עולה שהתובעת אכן סבלה מכאבים, אבל אין זה אומר שאין היא יכולה ללכת. המצב בו התובעת נמצאת היום, קבע בית המשפט, הינו מצב שהתרחש רק לאחר התאונה. על כן, בית המשפט המחוזי קבע כי אין להתערב בקביעותיו של בית משפט השלום, באשר לראש הנזק של הפגיעה בניידות. ראש הנזק היחידי שבית המשפט המחוזי ראה לנכון להתייחס אליו ולשנותו, היה עזרת צד ג'.

עזרת צד ג'

לפני התאונה, התובעת נעזרה בעוזרת בית פעם בשבוע. לאחר התאונה, התובעת שכרה מטפלת פיליפינית בגלל שאינה יכולה להמשיך ולתפקד בצורה עצמאית. בית משפט השלום קבע כי בשל הסיוע הנדרש, חברת הביטוח צריכה לפצות את התובעת בסכום של 1,250 ₪ בחודש. לגבי המשך חייה, בית משפט השלום קבע כי יש להביא בחשבון רק 75% מהחישוב, לאור העובדה שעם התבגרותה של התובעת, היא הייתה צפויה להזדקק לעזרת צד ג' גם ללא התאונה.

בית המשפט המחוזי מוצא כי לאור תפקודה של התובעת טרם התאונה, יש להגדיל את סכום הפיצוי שנפסק לה בגין עזרת צד ג'. לא היה מקום לפסוק לטובתה של התובעת רק שליש מהוצאות המטפלת הפיליפינית, אלא מחצית ולהעמיד סכום זה על 2,000 ₪ בחודש. לעומת זאת, הפסיקה של בית משפט השלום, כי יש להביא בחשבון רק 75% מהחישוב בשל התקדמות גילה של התובעת, נראית הגיונית גם לטעמו של בית המשפט המחוזי. לסיכום, בית המשפט מקבל חלקית את ערעורה של התובעת ומגדיל את סכום הפיצוי אותו היא אמורה לקבל מחברת הביטוח.