סטודנטית להוראה נפגעה בתאונת דרכים - פיצויים וחישוב אחוזי נכות צמיתה

דרגו את המאמר

פסיקת פיצויים לצעירה שנפגעה בעמוד השדרה כתוצאה מתאונת דרכים

צעירה בת עשרים נפגעה בתאונת דרכים. בשל נזקי הגוף שנגרמו לה באותה תאונה הגישה הצעירה תביעה כנגד חברת הביטוח של הרכב הפוגע, על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. מוסכם על הצדדים כי התאונה הייתה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הנ"ל, והמחלוקת ביניהם נסובה על שיעורו של הנזק אשר התרחש לתובעת, ועל גובה הפיצוי לו היא זכאית.

על מנת לקבוע את אחוזי הנכות הצמיתה שנותרו לצעירה כתוצאה מן התאונה' מינה בית המשפט שני מומחים רפואיים, מומחה לאורתופדיה ומומחה לנוירולוגיה. המומחים קבעו כי לתובעת נותרו 10% נכות אורתופדית בלבד, ללא נכות נוירולוגית כלשהי.

התובעת ערערה על אחוזי הנכות שנקבעו על ידי המומחה האורתופדי, ואלו נמצאים בליבה של המחלוקת בין הצדדים. התובעת סבורה כי נכותה הרפואית גבוהה מכפי שקבע המומחה, והיא מבקשת להעמיד נכות זו על שיעור של 20%. בנוסף, חלוקים הצדדים לגבי יתר מרכיבי הפיצויים, ובמיוחד לגבי גובהו של השכר הבסיסי לפיו יש לחשב את הפסדי השכר של התובעת.

מיד לאחר התאונה פונתה התובעת לבית חולים. בבדיקות שנערכו לה עם הגעתה לבית החולים הסתבר כי נגרם לה "שבר פיצוץ" לא יציב בגוף החוליה המותנית L1, אשר נמצאת בחלקו תחתון של הגב, ואחראית על תנועת כיפוף הירך. התובעת אושפזה למשך 45 יום, ושוחררה עם הנחייה להשתמש בחגורת גב לתקופה מסוימת. כאמור, מומחה רפואי מטעם בית המשפט קבע כי עקב השבר נותרה לתובעת נכות בגובה 10%, והתובעת חולקת על קביעה זו.

תקנות המוסד לביטוח לאומי

סעיף 37 לתקנות המוסד לביטוח לאומי דן בפגיעות בעמוד השדרה. תת סעיף 7 לסעיף זה מתייחס לפגיעה אשר אירעה לתובעת - הגבלת התנועות בעמוד השדרה המתני. הגבלה קלה, כגון זו שהמומחה האורתופדי קבע לתובעת, מזכה את הנפגע על פי סעיף זה ב-10% נכות.

בחוות דעת מפורטת אשר הוגשה לבית המשפט, הבהיר המומחה האורתופדי כי לתובעת נותרה הגבלה קלה בלבד, המתבטאת בעיקר בתנועות כיפוף לפנים. הפגיעה נחשבה ברמה של 10% בלבד משום שהיא לא לוותה בפגיעה נוירולוגית בחוט השדרה עצמו, ולא גרמה לשינויים ניווניים בו. בית המשפט פסק כי קביעתו של המומחה האורתופדי אכן משקפת את הנזק שנגרם לתובעת, ונכותה הצמיתה עומדת על 10%.

פסיקת פיצויים

בעת התאונה הייתה התובעת סטודנטית בחוג לחינוך באוניברסיטה העברית. לאחר סיום לימודיה הצליחה התובעת למצוא את מקומה בשוק העבודה למרות מגבלותיה, והיא עובדת כיום כמורה במשרה מלאה. המגבלות התפקודיות שנותרו לתובעת, המתבטאות בקושי בהרמת חפצים כבדים או בביצוע מאמצים פיזיים, כמעט ולא מוצאות ביטוי במשרת הוראה.

התובעת, אשר הייתה כאמור סטודנטית בעת התאונה, לא הוכיחה הפסדי שכר לעבר. משסיימה התובעת את לימודיה היא השתלבה מיד בעבודה במשרה מלאה, ומבלי שעולה מתלושי השכר שהציגה הפסד שכר כלשהו. על כן, לא נפסק לתובעת פיצוי בגין הפסדי שכר לעבר. בגין נכות תפקודית בגובה 10% נפסקו לתובעת פיצויים בשיעור של 10% משכרה הבסיסי, העומד על פי תלושי המשכורת שהציגה בפני בית המשפט על 5,360 שקלים בממוצע.

בתחשיב עד להגעת התובעת לגיל 67, הועמד סכום זה על 148,094 שקלים. בהתחשב בגילה הצעיר של התובעת, בתקופה הארוכה בה הייתה מאושפזת, ובטיפולי הפיזיותרפיה אותם נאלצה לעבור, נפסקו לה 38,750 שקלים בגין כאב וסבל. בגין הפסדי זכאות לפנסיה נפסקו לתובעת 10,000 שקלים.

סכום זהה נפסק עבור עזרת צד ג' בעבר, שכן לא הוכח כי התובעת זקוקה לעזרה זו בהווה, או כי תזדקק לה בעתיד. מאחר והתובעת לא שמרה קבלות המלמדות על ההוצאות שהרפואיות שהוציאה, נפסקו לה 5,000 שקלים בגין הוצאות אלו. לסיכום, נקבע כי על חברת הביטוח לפצות את התובעת בסך של 211,844 שקלים.