לשון הרע על זמרת באתר האינטרנט נענע

דרגו את המאמר

תביעת זמרת בגין לשון הרע באתר האינטרנט נענע10

כאשר מפרסמים כתבות תקשורתיות שונות באינטרנט או בעיתון, לא פעם עולה טענה מצד נשוא הכתבה ללשון הרע ופגיעה בשמו הטוב. כל אדם זכאי שלא יכפישו את שמו לשווא מכוח הזכות החוקתית לכבוד, אולם לא בהכרח כל אמירה עולה לכדי הכפשה או פגיעה בשם הטוב.

במקרה זה, התובעת הינה זמרת מוכרת בקרב הציבור הערבי בישראל ומחוצה לה. התובעת הוציאה שיר, פרי עטו של חברה לחיים (התובע) בשנת 2005. לאחר הוצאתו, פרסם הנתבע באתר האינטרנט בו עבד, נענע10, כתבה שהחילה פרטים לא נכונים אודות התובעת והשיר המדובר. מיד לאחר הפרסום, פנתה התובעת לנתבע וביקשה ממנו להסיר כתבה זו ולפרסם התנצלות על הפרסומים ועל הפגיעה בשמה הטוב. למחרת, הנתבעים תיקנו מספר פרטים בתוכן הכתבה הנוגעים לשיר ולתובעים. עם זאת, לדעת התובעת, גם התיקונים האמורים היוו הוצאת לשון הרע.

טענות הצדדים

התובעת ובן זוגה טענו כי הפרסומים המדוברים היו מלאי שקרים וציטוטים שהובאו כביכול מפי התובעת אך מעולם לא נאמרו על ידה. כמו כן, תרגום השיר כפי שהופיע בכתבה לא היה מדויק וגרם לפגיעה בשמם הטוב של התובעים. לטענתם, מדובר בפרסום לשון הרע שהביא להשפלתם הפומבית והפיכתם למוקד לשנאה ובוז בקרב הציבור. בנוסף, נטען כי בעת תרגום השיר נערכו שינויים אשר פגעו בערכו של השיר ויש בהם הפרת זכויות יוצרים ופגיעה בשמו של התובע.

מנגד, הכתב והאתר השיבו כי פעלו בתום לב ועם קבלת הפניה מצד הנתבעים הם תיקנו הפרסום. יתר על כן, לטענת הנתבעים לא נגרם לתובעים נזק אלא נהפוך הוא, פרסום הכתבה הביא לחשיפתם ופרסומם. לדידם, תרגום השיר נעשה כך ששמר על גוונו של השיר המקורי ואף תוקן לאחר פניית התובעים.

החלטת בית המשפט

בית המשפט שב והזכיר כי זכותו של אדם לשם טוב הינה חלק מזכות האדם לכבוד, גאווה והכרה אישית, זכות זו, צוין, מבטאת את יחסי הכבוד והערכה בין האדם לקהילה שסביבו. בתוך הזכות לשם טוב מקופלים גם היבט אישי ורכושי. המבחן הקובע לעניין הפרת זכות זו ולהוצאת לשון הרע הינו מבחן אובייקטיבי. מבחן זה נמדד לפי המשמעות שהאדם הסביר היה מעניק לפרסום המדובר ולא בהתאם לכוונתו האישית של המפרסם או הנפגע המדובר.

בית המשפט קבע כי הן כותרת הכתבה כפי שפורסמה על ידי הנתבע, והן תוכנה, מהווים פגיעה בתובעת ופרסום לשון הרע. פרסום זה היה עלול להביא להשפלת התובעת ולגרום לכך שתהיה מטרה לשנאה מצד כל חלקי החברה בארץ. כמו כן, גם בתרגומו של השיר כפי שהובא בכתבה היה פרסום לשון הרע וזאת לאור העובדה כי מילות השיר סולפו, ואף הוספו שורות, על מנת להתאים את השיר להלך רוח הכתבה. לדעת בית המשפט, אף לאחר הכנסת תיקונים שונים בכתבה ופרסומה בשנית, נותרו בה הכפשות ואמירות שאינן תאמו את המציאות.

הפרסום השני גרוע מהראשון

פרסום זה מלמד על כוונת הנתבעים לנקוט במגמה מסוימת כלפי התובעים ולהמשיך בהכפשתם, גם על חשבון האמת ופגיעה בשמם הטוב של התובעים. על כן, אם ניתן היה לחשוב כי הפרסום הראשון נעשה בטעות מתוך רשלנות מקצועית וחוסר אחריות, הרי הפרסום השני נעדר כל הצדקה שכן הנתבעים הועמדו על טעותם על ידי התובעים.

טען בית המשפט כי גם ההתנצלות שפורסמה על ידי הנתבעים לא הייתה התנצלות כנה ואמיתית שכן היא עסקה בפרטים שוליים וחסרי חשיבות בנוגע לתובעת, והנתבעים לא חזרו בהם מעיקרי ההכפשה שהובילה לפגיעה המדוברת. בנוסף, הנתבעים לא הצליחו להוכיח טענותיהם בדבר אמיתות הפרסומים בנוגע לתובעת ואמירותיה ולכן נקבע על ידי בית המשפט כי הדברים שפורסמו על ידי הנתבעים באתרם הינם בבחינת לשון הרע ופוגעים בזכויות היוצרים של התובע.

לבסוף, בית המשפט פסק לתובעים פיצוי. פיצוי זה התבסס על טיב והיקף הפגיעה, מעמד התובעים בעת הפרסום, מידת ההשפלה, הכאב והסבל והתוצאות העתידיות הצפויות לתובעים בשל הפגיעה ונקבע בסך של 60,000 ₪. פיצוי זה נפסק לכל אחד מהתובעים, בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.