האם רשלנות באי אבחון שדרה שסועה במהלך הריון

דרגו את המאמר

אי הפניה לבדיקות חלבון עוברי וסקירת מערכות - האם רשלנות בהריון?

עוולת הרשלנות, כפי שמופיעה בדיני הנזיקין הישראליים, הינה עוולת סל הכוללת בתוכה מקרים רבים. אחת מעילות התביעה אשר הוכרו במסגרתה, על פי הפסיקה הישראלית, הינה הולדה בעוולה. מדובר במצב בו נולד ילד בעל מום מולד, כאשר גילוי המום נמנע בשל רשלנות הרופאים המטפלים.

במקרים אלו, ההורים התובעים טוענים כי לו היו יודעים על המום המולד מראש, הם לא היו מביאים לעולם את הילד. במקרה דנן, נולד למערערת ילד רביעי, לאחר שלושה הריונות בריאים. עם לידתו, אובחן הילד כבעל מום מולד בשם "שדרה שסועה". מחלה זו מנעה מהילד להתפתח באופן תקין וגרמה לו נכות מוטורית ונפשית בשיעור של 100% לצמיתות.

נוסף על כך, לאורך כל חייו, לא יכול היה הילד לדאוג לעצמו. אם הילד, המערערת, טענה כי לו היו נערכות לה בדיקות חלבון עוברי וסקירת מערכות על ידי האחראים לכך, היה ניתן לאבחן ולגלות את המום במועד. נטען, כי לו ההורים היו מגלים על ממצאים אלו, היו מפסיקים את ההיריון.

האישה לא הסכימה לעבור בדיקת חלבון עוברי

בית המשפט המחוזי בחיפה, דן בתביעה שהגישו הורי הילד והילד עצמו כנגד שירותי הבריאות במדינה בגין הולדה בעוולה. לבית המשפט הוגשו שלוש חוות דעת מטעם הצדדים והוא קיבל את חוות הדעת מטעם המשיבים לפיה לא היה נהוג בתקופה דאז להפנות כל אישה בהריון לבדיקות אלו.

כמו כן, נקבע כי הוצע למערערת לעבור את בדיקת החלבון העוברי, אך היא סירבה, פעמיים. בית המשפט קבע כי היות והיה מדובר בבדיקה שברשות, מהרגע שסירבה המערערת לעבור אותה, יצאו המשיבים ידי חובה ולא הוכחה רשלנותם. כיוון שבדיקת החלבון העוברי שימשה כאינדיקציה לסקירת מערכות, הרי שמרגע שזו הראשונה לא התבצעה,לא היה מקום לבוא בטענות מדוע לא התבצעה האחרונה.

המערערים טענו כי חרף אי עריכתה של בדיקת החלבון העוברי, עדיין נהגו הנתבעים באופן רשלני משלא שלחו את האם לסקירת מערכות. זאת בהתבסס על הטענה כי בדיקה זו הייתה נהוגה כבדיקה שגרתית בתקופה דאז. בית המשפט מצא כי הדבר לא היה נהוג בתקופה ההיא ולכן לא התרשלו המשיבים גם כאשר נמנעו משליחת האם לסקירת מערכות.

טענות הצדדים

המערערים טענו כי למרות קביעת בית המשפט המחוזי בעניין, ביצוע סריקת מערכות היה מקובל בעת ההיא. המערערים הסתמכו על מאמרים שונים בתחום, על חוזר משרד הבריאות מאותה תקופה, חוות דעת המומחה מטעמם ופסקי דין בנושא. המערערים הוסיפו כי מהבחינה המשפטית עלה כי המשיבים הפרו את הנוהג המקובל בתחום ולכן הוכחה עוולת הרשלנות. משלא קבע כך, טעה בית משפט אף מבחינה זו.

לטענתם, היה ראוי לשלוח את האם לסקירת מערכות לא רק מכוח הנוהל השגרתי אלא עקב חשש לפגיעה בעובר, היות והאם נטלה אז תרופות כנגד בעיות לב שהגבירו את הסיכון לעובר. המשיבים תמכו בהחלטת בית המשפט המחוזי וטענו כי יש להשאירה על כנה.

דיון - האם רשלנות באי הפניה לבדיקות הריון מתאימות?

נקודת המוצא בדיון הייתה כי ניתן היה לגלות שהילד ייוולד כשהוא לוקה במום הגנטי, לו היו נערכות הבדיקות הרלבנטיות, כלומר: בדיקת חלבון עוברי ובדיקת סקירת מערכות. משכך, בית המשפט דן בשאלה האם התרשלו הגורמים המטפלים כאשר נמנעו מלהפנות את המערערת לבדיקות. בית המשפט קבע כי החלטת בית המשפט המחוזי בעניין הייתה נכונה והותיר אותה על כנה. כלומר, נמצא כי לא הייתה התרשלות באי הפניית המערערת לבדיקת חלבון עוברי, היות וזה לא היה הנוהג הרפואי המקובל.

זאת ועוד, המשיבים יידעו את המערערת בדבר האפשרות לבצע בדיקת חלבון עוברי. היא סירבה, אך המשיבים יצאו ידי חובה ביידוע זה. בית המשפט דחה את טענת המערערים בדבר קיומו של נוהג לפיו המערערת הייתה צריכה להישלח לסריקת מערכות. לקביעתו, לא היה נוהג כזה ולא הוכח קיומו. בית המשפט הוסיף כי גם מצבה הרפואי של המערערת לא היה כזה שחייב לשלחה לסריקה. משכך, גם באי שליחת המערערת לסריקת מערכות לא הייתה התרשלות מצד המשיבים.

לאחר סקירת הראיות והעדויות השונות בתיק, בית המשפט פסק כי אין מקום להתערב בקביעות בית המשפט המחוזי בענייני העובדה, במיוחד לאור נטיית ערכאת הערעור להימנע מהתערבות בקביעות אלו. בנוסף, באשר לפן המשפטי הנורמטיבי, בית המשפט המחוזי צדק בקביעתו כי לא הוכחה רשלנות המשיבים על פי סטנדרט ההתנהגות המקובל ביחסי רופא וחולה ועל כן דחה את הערעור.

בית המשפט ציין כי לא הוכח שביצוע הבדיקות הנידונות היה מסייע באיתור המום המולד, במיוחד בשנים אלו ולכן, עם כל הצער שבדבר, לא היה ניתן לקבוע נורמות יש מאין ולקבוע כי המשיבים סטו מנורמות אלו.

סופו של דבר, הערעור נדחה פה אחד על ידי בית המשפט העליון, היות ולא הוכחה רשלנות המשיבים בעניין. עם זאת, בשל הנסיבות הקשות ומצבו של הנולד, נמנע בית המשפט מפסיקת הוצאות למערערים.