הפרת חובת הגילוי לפי חוק זכויות החולה, מתי ניתן לקבל פיצויים?

דרגו את המאמר

התקבלו 1 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

חוק זכויות החולה קובע כי על המטפל לקבל את הסכמתו החופשית והמודעת של המטופל לכל טיפול רפואי, לפני תחילת הטיפול. לפיכך, כדי לתת טיפול רפואי כלשהו, הרופא נדרש למסור למטופל את המידע הרפואי הדרוש לו, כדי שיוכל להחליט האם לקבל את הטיפול המוצע או לא ואת הטיפול יש לבצע רק לאחר קבלת הסכמה מדעת.

במקרה שהרופא כפה טיפול רפואי כלשהו, או ביצע בו טיפול ללא הסכמת המטופל או ביצע בו טיפול בהסכמה, אך לא מסר לו מידע בדבר מצבו הרפואי או הטיפול המוצע כולל סיכויים וסיכונים, ואלטרנטיבות אחרות לטיפול, ניתן להגיש תביעה לפיצויים, בעילת הפרת חובת הגילוי עקב שלילת האפשרות לבחור ופגיעה באוטונומיה נגד הרופא המטפל ונגד המוסד הרפואי שבו ניתן הטיפול בגין רשלנות רפואית.

פגיעה בזכות של החולה לאוטונומיה, מהווה רכיב נזק בתביעת רשלנות רפואית, במקרים שבהם ניתן טיפול רפואי ללא הסכמה מדעת של החולה עבור הנזקים הממוניים והלא ממוניים שנגרמו לו. לפיכך, פגיעה בזכות החולה לאוטונומיה מהווה ראש נזק עצמאי המזכה בפיצויים, גם אם לא נגרם לחולה נזק גוף כתוצאה מכך, והוא זכאי לפיצויים בגין עוגמת נפש וכאב וסבל.

מה כוללת חובת הגילוי?

על פי סעיף 13 חוק זכויות החולה, אין לתת טיפול רפואי למטופל, בטרם נתן לכך הסכמה מדעת, וכדי לקבל הסכמה מדעת, יש למסור את המידע הרפואי הדרוש למטופל, כדי שיחליט האם להסכים לטיפול המוצע או לבחור באלטרנטיבה אחרת.

חובת הגילוי במסגרת מסירת המידע לשם קבלת ההסכמה מדעת, עשויה להיות רחבה, ולכלול גם טיפולים שאינם נכללים בסל שירותי הבריאות, וכן בדיקות חדשניות אשר מוכרות בפרקטיקה הרפואית, שניתן לבצע רק באופן פרטי.

על המטפל למסור כל מידע חיוני למטופל, באורח סביר, כדי לאפשר לו לקבל החלטה לגבי הטיפול, ובין השאר עליו למסור בשפה פשוטה וברורה פרטים על אבחון מצבו הבריאותי של החולה, התפתחות צפויה של מצבו הבריאותי ללא קבלת טיפול רפואי, מהות הטיפול המוצע, חלופות לטיפול המוצע, מידע מפורט אודות הסיכויים והסיכונים, כולל תופעות לוואי, כאב ואי נוחות, אופי הטיפול, משך הטיפול והיותו של טיפול חדשני.

הצגת חלופות רפואיות אפשריות

המטפל נדרש להציג בפני המטופל את החלופות הרפואיות האפשריות לטיפול המוצע לו וכן את הסיכויים והסיכונים של טיפולים אלה. עם זאת, החובה ליידע את המטופל בדבר טיפולים רפואיים חלופיים חלה רק על טיפולים המוכרים ומקובלים בעולם הרפואה. כאשר מוצע טיפול חדשני, שטרם נצבר ניסיון רב בביצועו, המטפל נדרש ליידע את המטופל על כך ועל ההשלכות, לרבות חוסר ודאות באשר להשלכות ארוכות הטווח.

הרופא נדרש למסור את המידע למטופל במועד מוקדם ככל הניתן ובאופן שיאפשר לו לקבל החלטה מרצון חופשי וללא תלות. כמו כן, ככל שהטיפול מורכב או מסוכן יותר, למטופל יש זכות לקבל מידע מפורט יותר.

הסכמה מדעת למתן טיפול רפואי נדרשת למעט במצבים מיוחדים וחריגים שבהם ניתן לתת טיפול ללא קבלת ההסכמה, או אף בניגוד לרצונו של החולה, זאת כאשר נשקפת סכנה חמורה לחייו, או כאשר מצבו הגופני או הנפשי של המטופל אינו מאפשר את קבלת הסכמתו מדעת, או כאשר ניתן היתר מאת ועדת האתיקה להימנע ממסירת המידע האמור למטופל.

הפרת חובת הגילוי של מטפל

לשם הטלת חבות בנזיקין בגין רשלנות רפואית כלפי רופא או מוסד רפואי, על התובע להוכיח, באמצעות חוות דעת של מומחים רפואיים, הרשומה הרפואית וראיות שונות, את קיומם של יסודות עוולת הרשלנות, שהם: חובת זהירות מצד המזיק כלפי הניזוק, הפרתה של חובה זו ונזק הנוצר כתוצאה מההפרה האמורה. יסודות העוולה שזורים זה בזה.

קביעת רף הזהירות הנדרש מרופא כלפי המטופל משתנה ממקרה למקרה, והשאלה מתי ובאילו נסיבות קיימת התרשלות מקצועית של רופא, נתונה בסופו של דבר להכרעת בית המשפט ואין מדובר בשאלה מדעית הנתונה לחוות דעת של רופאים מומחים.

הפרת חובת הזהירות המושגית קשורה למבחן הצפיות, שלפיו נבחן אם רופא סביר היה צריך לצפות את התרחשות הנזק. נקודת המוצא העקרונית היא, כי מקום שניתן לצפות נזק, כעניין טכני, קיימת חובת זהירות, אלא אם כן קיימים שיקולים של מדיניות משפטית, השוללים את החובה.