מחלות מקצוע, נזקי עבודה תביעות פיצויים תביעה נזיקית

1

                      

   

בתי המשפט

בל 001381/03		בית הדין האזורי לעבודה באר-שבע
04/01/2005		כב' השופטת יעל אנגלברג - שהם עזרא משה - נציג מעבידים	בפני:

 

 

 

	כהן מרסל		בעניין:
התובעת
	נ  ג  ד
	המוסד לבטוח לאומי
הנתבע	מיכל כהן	ע"י ב"כ עוה"ד:

 

 

1.         התובעת עתרה לבית הדין להכיר בפגיעה בורידים ברגליה, כ"פגיעה בעבודה" כמשמעה בפרק ה' לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה-1995, על פי הלכת המיקרוטראומה.

 

 

2.         עובדות המקרה פורטו בהחלטת ביניים מיום 20.3.03, ועל פיהן התובעת ילידת 1944, עבדה כספרית עצמאית החל משנת 1975. עבודת התובעת מתבצעת בעמידה מידי יום ביומו (חוץ מבימי שבת) כ-12 שעות ביום. במשך היום עושה התובעת הפסקות בעבודתה.

 

3.          התובעת סובלת מ Varicose Veins  וקיבלה טיפול, עוד בשנת 1971, דהיינו 4 שנים לפני שהחלה בעבודתה כספרית.

 

4.         בשנת 1973, אובחנה מחלתה ככרונית. התובעת קיבלה טיפול במשך כל השנים מאז אובחנה מחלתה, ובשנת 2001 עברה ניתוח עקב המחלה.

 

5.         תביעת התובעת להכיר במחלתה  כ"פגיעה בעבודה" נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי בטענה כי -

"לא אירע הוכח קיום אירוע תאונתי/ אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודתך/ עיסוקך משלח ידך, ואשר הביאו לורידים ברגליים. הנזק ברגליים התפתח  על רקע מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי עבודתך"

 

6.         התובעת פנתה לבית הדין והצדדים הסכימו למינוי מומחה רפואי מטעם בית הדין לבחינת הקשר הסיבתי שבין מצבה הרפואי של התובעת לבין עבודתה כספרית.

 

7.         ד"ר וינטרוב משה, מומחה לרפואה פנימית, מונה כמומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין והוא התבקש להשיב על השאלות המקובלות באשר לקשר הסיבתי בין עבודת התובעת לבין מצב הורידים ברגליה.

 

8.         בחוות דעתו של ד"ר וינטרוב, אשר התקבלה בבית הדין בתאריך 15.4.04, סקר ד"ר וינטרוב בהרחבה את הגורמים האפשריים למחלת התובעת וציין כי-

 

 

9.       התובעת  ביקשה להפנות שאלות הבהרה למומחה. ומשלא התנגד הנתבע, הופנתה למומחה שאלת הבהרה כדלקמן -

 

 

10.       בתשובתו קבע ד"ר וינטרוב כי-

 

 

 

ההכרעה

 

11.      מעיון בחוות דעתו של המומחה ובתשובותיו לשאלות ההבהרה עולה, כי המומחה סבור באופן חד משמעי כי מחלתה של התובעת אינה נובעת מעיסוקה של התובעת וכי כל שיכול היה להגרם בשל עיסוקה הוא החמרת הסימפטומים של המחלה. המומחה הסביר באריכות את הגורמים למחלה ונימק את דעתו.

 

הלכה פסוקה היא כי-

 

"אין המומחה-היועץ הרפואי בא במקום בית-הדין לפסיקה. אך הפוסק הוא בית-הדין וחוות-הדעת אינה באה אלא להדריך ולייעץ בתחום שאינו בידיעתו המקצועית של המשפטן, הינו בתחום ידיעתו המקצועית של הרופא. לפי שיטת המשפט בישראל חוות-דעת כזאת אף היא בבחינת ראיות ויש להתייחס אליה בהתאם לכך. השוני העיקרי שבין חוות-דעת רפואית מטעם מומחה-יועץ רפואי הפועל מטעם בית-הדין לבין חוות-הדעת של רופא המעיד מטעם צד להתדיינות, הוא במשקל אשר בית-הדין ייחס לחוות-הדעת. אך טבעי הדבר שבית-הדין ייחס משקל מיוחד לחוות-דעת המוגשת על-ידי מומחה הפועל מטעמו ולא מטעם אחד הצדדים".(דב"ע לו/0-8 סימון דוידוביץ נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז 374) (ההדגשה שלי י.א.ש.)

12.          לאור האמור לעיל, משלא מצאנו כל עילה שלא לקבל את חוות דעת המומחה, הננו מקבלים את חוות דעתו של ד"ר וינטרוב וקובעים, כי אין קשר סיבתי בין מצב ורידי הרגליים של התובעת לבין עיסוקה כספרית.

 

13.                    זאת ועוד, גם אם היה מוצא המומחה קשר סיבתי בין מחלת התובעת לבין עיסוקה כספרית וגם אם גרמה העבודה להחמרת מחלתה של התובעת, הרי שהלכה פסוקה היא כי–

 

הם אשר גרמו לנזק".(דב"ע נא/32-0, המוסד לביטוח לאומי - דרימר, לא פורסם)

 

ומשלא מתקיים בעמידה יסוד הפתאומיות, לא ניתן לקבוע כי מדובר על "שורה של אירועים תאונתיים זעירים" כפי שמחייבת תורת המיקרוטראומה ולא ניתן לקבוע כי מדובר בתאונת עבודה.

 

14.      אשר על כן, דין התביעה להדחות.

 

בנסיבות העניין - אין צו להוצאות

 

זכות ערעור לשני הצדדים תוך 30 יום לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.