פיצויים לאחר שלוש תאונות דרכים שונות - חישוב אחוזי נכות ואחריות מבטחים

דרגו את המאמר

פסיקת פיצויים לנהג, כאשר קביעתו של המומחה הרפואי מוטלת בספק

נהג היה מעורב בשלוש תאונות שונות אשר התרחשו לאורך תקופה של שלוש וחצי שנים. בעת התאונה הראשונה היה הנהג מבוטח כחוק בחברת ביטוח מסוימת, ובעת התרחשות שתי התאונות האחרות היה הנהג מבוטח בחברת ביטוח אחרת.

שלושת התאונות היו בגדר "תאונת דרכים", כמשמעותה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (1975), ואין עוררין כי היה על חברות הביטוח לפצות את הנהג על נזקיו. המחלוקת בין הצדדים התמקדה בשאלת היקף נכותו של התובע, וגובה הפיצויים להם הוא זכאי מאת הנתבעות.

התובע נבדק על ידי מומחים רפואיים מטעם בית המשפט. מומחה בתחום האורתופדיה קבע כי לתובע נותרה נכות בגובה 20% בשל הגבלה בתנועות הצוואר. המומחה קבע כי מחצית מהנזק הינו כתוצאה מהתאונה הראשונה, בעוד מחציתו האחרת נובע מן התאונה השנייה והשלישית. מומחה בתחום הפסיכיאטריה קבע כי לתובע נותרה נכות בגובה 5%, בגין התאונה הראשונה בלבד. מומחים נוספים אליהם הופנה התובע, וביניהם מומחה לנוירולוגיה, מצאו כי לא נותרו לתובע אחוזי נכות נוספים.

קביעת אחוזי נכות לפי תקנות המוסד לביטוח לאומי

התובע טען כי נכותו בתחום האורתופדי עולה על הנכות שנקבעה על ידי המומחה מטעם בית המשפט. המומחה קבע כי לתובע נותרה הגבלה קשה בעמוד השדרה הצווארי. הגבלה זו מתאימה לתקנה 37(5) ג' לתקנות המוסד לביטוח לאומי, ועל כן היא מזכה את התובע ב-30% נכות. אמנם המומחה ביקש לייחס מגבלה זו לבעיה נוירולוגית, אך לאור העובדה שלא נקבעו לתובע אחוזים נוספים בגין מגבלה זו, התובע טען כי יש לייחס את הנכות לתחום האורתופדי דווקא.

הנתבעות טענו גם הן לטעות בפסיקת אחוזי הנכות האורתופדיים. לטענתן, המומחה, אשר כלל איננו מומחה אורתופדי כי אם מומחה לכירורגיה כללית, איננו בקיא דיו בתחום האורתופדיה. לדבריהן, המומחה אף אישר כי בקביעת אחוזי הנכות נתן לתובע ליהנות מהספק, למרת שלא מצא ממצא רפואי היכול להסביר את מגבלת התנועה שלו, וציין כי יתכן שמגבלה זו אינה קשורה לתחום האורתופדי.

לפיכך, הנתבעות היו סבורות כי יש לקבוע שלא נותרה לתובע נכות בתחום האורתופדי כלל. עוד טענו הנתבעות כי מאחר והמומחה האורתופדי הודה במהלך החקירה כי התובע לא שיתף פעולה בבדיקה, וכי אין דרך לקבוע לאיזו תאונה יש לייחס את ההגבלה שנמצאה בבדיקתו, אין להסתמך על חוות דעתו, ואין לפסוק לתובע אחוזי נכות בתחום האורתופדי.

מעמדה של חוות דעת רפואית

בע"א רז נ' לאץ (2160/90), נקבע כי חוות דעתו של מומחה רפואי אינה אלא ראיה ככל הראיות, ובית המשפט רשאי להסתמך עליה, או לדחותה, על פי שיקול דעתו. לפיכך, אם עולה ממכלול הראיות שמסקנה בחוות דעת רפואית הושתתה על עובדה שגויה, רשאי בית המשפט לסטות ממנה. בעניינו, לא הוכח כי מסקנותיו של המומחה האורתופדי היו מושתתות על עובדה שגויה. האחרון אכן ציין כי התובע לא שיתף פעולה בבדיקתו, אך לא חזר בו ממסקנותיו בדבר אחוזי הנכות.

התובע לא השלים עם מסקנותיו הרפואיות של המומחה האורתופדי אך ורק בשל העובדה שמומחים אחרים לא מצאו לנכון להעניק לו אחוזי נכות גבוהים יותר. בפסק הדין נקבע כי אין בכך בכדי לפגום בחוות דעתו של המומחה, או להצדיק סטייה ממנה, כמבוקש על ידי התובע.

לגבי טענותיהן של הנתבעות בנוגע לרמת המומחיות של הלה, בית המשפט קבע כי המועד להעלאת טענות מעין אלו חלף. מדובר במומחה שבדק את התובע שלוש פעמים, במהלך כארבע שנים, במרווחים ניכרים בין בדיקה לבדיקה. לפיכך הייתה בידי הנתבעות שהות מספקת לבחון את שאלת מומחיותו, ובמקרה הצורך אף לבקש כי יוחלף במומחה אחר. הדבר לא נעשה, ועל כן לא תישמע הטענה כי מומחיותו של בתחום האורתופדי אינה מספקת.

התוצאה היא, שבית המשפט אימץ את מסקנותיו של המומחה האורתופדי, וקבע כי לתובע נותרה נכות בשיעור של 10% בתחום האורתופדי בגין התאונה הראשונה, ונכות בשיעור של 10% בגין התאונה השנייה והשלישית.