תאונה בגן ילדים - תביעת חברת ביטוח כנגד הגן לתשלום השתתפות עצמית

דרגו את המאמר

במקרה של אירוע נזיקי, יש יריבות משפטית ישירה בין הניזוק והמזיק. אולם, אם המזיק מבוטח בחברת ביטוח, סעיף 68 לחוק חוזה ביטוח יוצר גם יריבות ישירה בין הניזוק וחברת הביטוח. משמעותו של הדבר הינה, שבעצם הניזוק יכול לתבוע כל אחד מהצדדים, המזיק או חברת הביטוח שלו, ביחד ולחוד. מצב זה עלול להביא לפעמים, להתנגשות אינטרסים בין המזיק וחברת הביטוח, כפי שיובהר להלן.

הנתבעים במקרה זה הינם המפעילים של גן ילדים. התובעת הינה חברת הביטוח שביטחה את גן הילדים, מפני תביעות צד ג' בגין עוולות נזיקיות. המחלוקת בין הצדדים נגעה לחובתם של הנתבעים, לשלם לחברת הביטוח את דמי ההשתתפות העצמית, בגין תביעה שהוגשה כנגד חברת הביטוח על ידי ילד שנפגע בגן הילדים.

הסיפור התחיל בתאונה שהתרחשה בגן הילדים, כאשר אחד הילדים נפגע בידו תוך כדי הפעילות בגן. לילד נגרם שבר ביד והוא תבע את חברת הביטוח וגן הילדים. חברת הביטוח החליטה להגיע להסכם פשרה עם הילד, ושילמה לו סכום של 6,000 ₪ עבור הסרת התביעה.

כאשר חברת הביטוח פנתה למפעילי הגן, בדרישה לשלם את דמי ההשתתפות העצמית בגובה 4,618 ₪, היא נתקלה מצידם בסירוב. מפעילי הגן טענו כי התשלום לילד נעשה שלא על דעתם, ולכן אין הם צריכים לשלם את דמי ההשתתפות העצמית בגין התאונה. לטעמם, אין הם אחראים כלל לנזקיו של הילד, וחברת הביטוח לא הייתה צריכה להגיע להסכם הפשרה. על כן, חברת הביטוח תבעה את מפעילי גן הילדים, כדי לחייב אותם לשם את דמי ההשתתפות העצמית.

סעיף 68 לחוק חוזה ביטוח

סעיף 68 לחוק חוזה ביטוח קובע כי חברת הביטוח חייבת לשלם לצד ג', את התשלומים שהמבוטח חייב לצד ג', במידה וצד ג' מציג את הדרישה בפני חברת הביטוח. כל זאת, בכפוף לכך שחברת הביטוח הודיעה למבוטח על כך וזה לא התנגד. סעיף זה מעורר עד היום, חוסר בהירות לגבי החובות שהוא מטיל על הצדדים, הן לגבי התשלום והן לגבי מעמד ההודעה.

החלטת בית המשפט

השופט אליו הגיע התיק, הפנה לפסיקה קודמת אשר הוא בעצמו פסק בעבר. הוא קבע לגבי הסעיף, כי למבוטח אין זכות "וטו" למנוע את העברת התשלום מחברת הביטוח לצד ג'. מנגד, בית המשפט מציין כי הנתבעים הביאו עמדה אחרת, לפיה המבוטח יכול להתנגד לתשלום, עמדה שנתמכה על ידי חלק מהספרות המשפטית ואף על ידי פסיקה של שופט אחר. למרות עמדה זו שהוצגה על ידי הנתבעים, כבוד השופט אינו רואה לנכון לסטות מעמדתו הקודמת.

בית המשפט עומד על הבעייתיות בעמדתו שלו, לפיה אין המבוטח יכול להתנגד לתשלום של חברת הביטוח לניזוק. הבעייתיות מתרחשת כאשר סכום התביעה הינו נמוך, ומתקרב לסכום ההשתתפות העצמית של המבוטח. במצב דברים זה, נראה כי לחברת הביטוח יש תמריץ להתפשר עם התובע ולשלם לו את הסכומים בפשרה. למרות קושי זה, בית המשפט קובע כי עמדה זו ראויה. כמובן שעמדה זו מסויגת למקרה בו חברת הביטוח פועלת באורח סביר. כלומר, במידה והתשלום שבוצע לצד ג' אינו סביר, נראה כי למבוטח עומדת הזכות להתנגד לתשלום שבוצע.

במקרה זה, הילד שבר את היד. בית המשפט קובע כי שבר ביד ימין עשוי להביא לנכות קלה של 5%, ותביעה של ילד על נכות של 5% עלולה להיות גבוהה משמעותית מהתשלום שבוצע במקרה זה, 6,000 ₪. לכן, לא ניתן לקבוע כי התשלום שביצעה חברת הביטוח אינו סביר, אלא אפילו להיפך, הוא אף יותר מסביר. הרצון של חברת הביטוח להגיע לפשרה הוא מובן, ברור ונכון בנסיבות העניין. על כן, בית המשפט פוסק כי הנתבעים צריכים לשלם לחברת הביטוח, את דמי ההשתתפות העצמית על סך 4,618 ₪.

הוצאות משפט מוגדלות

בית המשפט ציין כי במקרה זה הובהר מלכתחילה לנתבעים כי הגנתם היא חלשה מאוד והדבר מהווה הגנת סרק. הדבר נעשה לאורך המשפט כולו, ונאמר להם לא פעם כי התעקשות על הגנה לא יציבה, יכולה להוביל לפסיקה של הוצאות משפט מוגברות. לכן, משבית המשפט "אולץ" לנהל התדיינות ארוכה, על הנתבעים לשלם לתובעים הוצאות משפט מוגברות יחסית לגובה התביעה, בגובה 5,000 ₪.