תלמיד החינוך המיוחד נפגע במהלך שיעור, האם היה ניתן למנוע את הפגיעה?
| דרגו את המאמר |
|
התובע סובל מפיגור שכלי ולמד בבית ספר לחינוך מיוחד לתלמידים מגיל 6 עד 21, בעלי מוגבלויות שכליות ברמות שונות.
בחודש יולי 2006, במהלך שיעור קרמיקה, חבט בו תלמיד אחר בראשו עם מערוך מעץ והוא נחבל בפנים ובעיניים.
המורה לא השגיחה כנדרש על התלמידים
התובע קיבל עזרה ראשונה במרפאת בית הספר והועבר להמשך טיפול בבית חולים.
הוריו של התובע התלוננו בשמו במשטרה וטענו כי התלמיד שפגע בו, שסובל גם הוא מפיגור שכלי, נהג להרביץ לו לעיתים קרובות.
התלמיד הודה באשמה, אך מכיוון שהוא לא היה מסוגל לעמוד לדין, ההליכים בכתב האישום הופסקו.
עוד טענו ההורים כי המורה לקרמיקה לא שמה לב לאירוע המדובר, ולא השגיחה כנדרש על התלמידים.
בעקבות התקיפה עם המערוך נגרמו לתובע חבלות בפנים, נפיחות ושטף דם מעל עין, והוא נזקק לקבלת תרופות במינון גבוה. הורי התובע טענו לעוולת התקיפה ולעוולת הרשלנות, והגישו בשם בנם תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף, לבית משפט השלום בתל אביב - יפו, כנגד משרד החינוך ועיריית בת ים.
אמו של התובע העידה כי ביום האירוע היא קיבלה הודעה ממנהלת בית הספר לאחר שבנה פונה לבית החולים. האם מצאה אותו עם פגיעות קשות בפנים והתקפי אפילפסיה וטענה כי מאז הוא היה נתון בהתקפי אפילפסיה קשים.
לאחר האירוע היא נעדרה מעבודתה במשך חודשיים, על מנת להשגיח על בנה בבית. כיום הבן נמצא במסגרת תעסוקתית החל משעות הבוקר המוקדמות ועד השעה חמש אחרי הצהריים, ובתמורה הוא מקבל דמי כיס.
הנתבעות ניסו להתנער מאחריות
בכתב ההגנה טענה נציגת משרד החינוך כי מדובר באירוע פתאומי, והמורה לא היתה יכולה לצפות אותו, או למנוע מראש. על כן הפנתה את מלוא האחריות על התלמיד הפוגע והוסיפה כי התובע גרם ברשלנותו לאירוע.
לחילופין היא הטילה את האחריות על העירייה, בטענה כי היא העסיקה את צוות המורים בבית הספר ואת ההנהלה. העירייה טענה מנגד כי אין לה שום מעורבות בבית הספר, וטענה כי מנהלת בית הספר והמורות הן עובדות משרד החינוך.
המורה לקרמיקה העידה שביום האירוע בכיתה היו שמונה תלמידים וסייעת אחת. לדבריה, לא היה דבר חריג והשיעור התנהל באווירה נינוחה, ללא כל מתח, כאשר לפתע הניף התלמיד את המערוך ופגע במצחו של התובע. המורה טענה כי לא ניתן היה לצפות את האירוע ולמנוע אותו. והוסיפה כי היא עובדת כמורה בחינוך המיוחד 25 שנים ומעולם לא נתקלה במקרה כזה.
התביעה לפיצויים בגין נזקי גוף נדחתה
לאחר שמיעת הצדדים קבע בית המשפט כי לא הופרה חובת הזהירות הקונקרטית המוטלת על המורה והנהלת בית הספר. מאחר וביום האירוע מספר המשגיחים בכיתה עמד על התקן הנדרש. המורה והסייעת היו לאורך כל השיעור בקשר עין עם התלמידים שישבו סביב שולחן העבודה והמורה עמדה במרחק מטר אחד מהאירוע.
עוד קבע בית המשפט כי האירוע היה התפרצות רגעית של תלמיד בעל פיגור שכלי, שלא ניתן היה לצפות מראש, ולא ניתן היה למנוע אותה. בנסיבות אלה נדחתה התביעה לפיצויים.
ת"א 28548-05-10