האם קללה גזענית נחשבת ללשון הרע?

דרגו את המאמר

התובע, עובד חניון בן העדה האתיופית, הגיש תביעה בגין עוולת לשון הרע בזדון, כנגד עובדת בית החולים, שקללה אותו והטיחה בפניו בו אמירות גזעניות, לאחר שלא אפשר לה לצאת מהחניון ללא תשלום.

המערכת האוטומטית לא זיהתה את רכבה של עובדת בית החולים

ביום האירוע התובע שימש כראש צוות בחדר תפעול החניון בבית החולים, במסגרת התפקיד הוא היה אחראי, בין היתר, על טיפול בתקלות טכניות.

הנתבעת עובדת במחלקת שיקום גריאטרי הממוקם בתוך שטח בית החולים, אך אינו חלק ממנו. ובאותו יום היא בקשה לצאת עם הרכב, דרך אחת היציאות המרכזיות של חניון בית החולים, אך המחסום האוטומטי לא נפתח. המערכת בדרך כלל אמורה לזהות את רכבם של מנויים קבועים ולפתוח באופן אוטומטי את המחסום.

התובע הבין כי המנוי לא בתוקף ודרש תשלום עבור החנייה

לפי גרסת התובע, הנתבעת לחצה על כפתור האינטרקום, לאחר שהמחסום לא נפתח ובקשה את עזרתו. התובע לא הכיר את הנתבעת באופן אישי ולא ידע אם היא מנויה קבועה בחניון, לכן החליט לפעול לפי הנהלים וביקש מהנתבעת פרטים מזהים. בעקבות בדיקה במחשב, גילה כי פג תוקפו של מנוי הרכב שלה, והודיע לנתבעת כי היא אינה יכולה לצאת מהחניון מבלי לשלם.

הנתבעת קללה את התובע וקראה לו "אתיופי מסריח" בפני קהל אנשים

לדבריו, הנתבעת יצאה מהרכב כשהיא חוסמת את נתיב התנועה והגיעה בסערה לחדר הבקרה, שם החלה לתקוף אותו מילולית, לאיים עליו שתגרום לפיטוריו, לקלל אותו בקריאות גנאי גזעניות כמו: "אתיופי מסריח", "חרא, זבל, מטומטם", ו"חתיכת מסריח".

במקום נכח עובד בקרה נוסף שהיה עד לאירוע, וכן לקוחות אחרים שהמתינו לקבל שירות. התובע היה בהלם, אך טען כי כל אותה עת, הוא נהג באדיבות עם הנתבעת והסביר לה בנימוס את הכללים.

נוכח הקריאות המשפילות והגזעניות שהטיחה בו הנתבעת, דרש התובע פיצוי בסך 70,000 שקלים, על מנת להעביר מסר חד משמעי לציבור, למיגור הגזענות נגד העדה האתיופית.

התובע אחז בידו מקל ואיים על הנתבעת שתסתלק מהמקום

מנגד טענה הנתבעת, כי היא צפתה מהעובדים בחניון, שיפעילו שיקול דעת ויפתחו לה את שער החניון, בזכות המדים ותעודת העובד שברשותה. לטענתה, עוד שפנתה באינטרקום אל התובע, הוא התייחס אליה בזלזול ובחוסר נימוס, וכשהגיעה לחדר הבקרה, במטרה שיזהה אותה כעובדת בית החולים, הוא הניף כלפיה מקל ואיים עליה שתסתלק מהמקום.

לטענתה, היא לא הגיבה ולנוכח התוקפנות שהפגין התובע היא סיננה לעצמה בשקט "אתיופי מסריח" ועזבה את המקום, לאחר שהוציאה את הארנק ושלמה עבור חנייה שהיתה אמורה לקבל בחינם.

הנתבעת תפצה את התובע ב 35,000 שקלים, בגין עוולת לשון הרע

לאחר שבית המשפט שמע את הצדדים, הוא קבע שעדותו של התובע היתה אמינה ומהימנה ואף נתמכה בעדותו של העובד הנוסף, שמסר כי הנתבעת קללה את התובע ואיימה עליו, בעוד שהוא נהג באיפוק לאורך כל האירוע והכחיש את קיומו של המקל. העד אינו נמצא בקשרי חברות עם התובע וגם כבר לא עובד בחניון, כך שלדעת בית המשפט, הוא נטול אינטרסים.

לעומת זאת גרסת התובעת נסתרה מספר פעמים והיתה לא משכנעת ושנויה במחלוקת.

בית המשפט קיבל את התביעה וקבע כי מדובר בעוולת לשון הרע, הנתבעת תפצה את התובע בסך של 35,000 שקלים, זאת על מנת להרתיע את כלל הציבור מלהשתמש בביטויים גזעניים.