רשלנות רפואית: אחריות משרד הבריאות עקב אי פיקוח

דרגו את המאמר

שאלת אחריותו של משרד הבריאות, לתוצאות טיפולים רשלניים ומזיקים, נדונה והוכרעה, באופן סופי ומחייב, בפרשת פלוני. בפרשה האמורה, דובר בטיפול מזיק של הזרקת סיליקון לאיבר המין של הנפגע ונקבע בעניין זה כי משרד הבריאות, התרשל בפיקוח על הפעילות הרפואית שנעשתה במכון המטפל.

ביקורת המדינה ופיקוח ע"י משרד הבריאות

באותה פרשה קבע כב’ השופט ריבלין כי חובה היתה על המדינה לעשות, במקרה זה, יותר משעשתה. מכון פרטי המעיד על עצמו, בריש גלי, שהוא "המרכז הגדול בישראל לניתוחים פלסטיים וטיפולים אסתטיים", והמזמין את בני-הציבור להעמיד עצמם בידי "גדולי המומחים", חייב לעמוד בעין הביקורת של המדינה. מקום בו לא קיים המכון את תנאי-הסף לביצוע פעולות אלה, מקום בו הוא לא הורשה לעסוק בפעילויות עליהן הוא מכריז מעל שלטי חוצות – חובה על המדינה להפעיל את כל הסמכויות המוקנות לה כדי למנוע ממנו להמשיך בפועלו.

באותו מקרה, הסתבר שבניגוד לממצאי הבדיקה הרשלנית של הרשויות, וכפי שניתן היה ללמוד מן הפרסומים, אכן בוצעו במכון פעולות כירורגיות קשות, מסוכנות וחסרות כל בסיס רפואי, ומכל מקום פעולות המצריכות רישוי.

פיקוח ע"פ חוק

בפרשת פלוני, קבע בית המשפט העליון כי משרד הבריאות, התרשל בפיקוח על הפעילות שהתבצעה במכון ובהפעלת הסמכויות המוקנות לו, על פי תקנות בריאות העם (רישום מרפאות). בסעיף 2 לתקנות האמורות נקבע, בין היתר, כי מרפאה שבה מתבצעות פעולות של כירורגיה קטנה, הינה בגדר מרפאה החייבת ברישום. בפרשת פלוני קבע בית המשפט העליון כיה מכון היה בגדר מרפאה טעונת רישום.

בנוסף, כב’ השופט ריבלין התייחס בפסק דינו ב"פרשת פלוני", למחדלים של משרד הבריאות בהפעלת סמכויות הפיקוח, במיוחד לאור פרסומיו הרבים של המכון, בדבר הטיפולים המבוצעים במסגרתו וכדבריו: "ברור, אפוא, כי ככל שמדובר בפיקוח על מרפאות הטעונות רישום – התרשלה המדינה בביצוע תפקידה.

אשר לשאלת הקשר הסיבתי – קבע בית המשפט כי מתקיים יסוד הקשר הסיבתי בין התרשלות המדינה בהפעלת סמכויות הפיקוח על הנעשה במכון, לבין התוצאה המזיקה. כפי שנקבע ב"פרשת פלוני", משרד הבריאות היה מודע לסימני השאלה והחשדות לגבי הנעשה במכון, לרבות השפעתם של פרסומי המכון, על ציבור הפונים לקבלת טיפול רפואי במסגרתו, עוד בשנת 1989. יחד עם זאת, משרד הבריאות, לא פעל בשקידה, סבירה וראויה, להפסיק את פעילותו של המכון. משהתובע פנה למכון, בשלהי שנת 1992 ובעקבות אותם פרסומים בדבר היותו של המכון מרכז רפואי המתמחה בניתוחים פלסטיים וטיפולים אסתטיים, מתקיים יסוד הקשר הסיבתי הנדרש.

לסיכום,

באותו מקרה הטיל בית המשפט את האחריות על הרופאים מנהלי המכון, הרופא המטפל ועל משרד הבריאות. משרד הבריאות הפר את חובת הפיקוח בהתאם לתקנות ומכאן קבע בית המשפט על אחריותו בשיעור 30% מהנזק.