נפילה לבור בכניסה למערה בפארק עדולם ופיצויים מהקרן הקיימת לישראל

דרגו את המאמר

נפילה בבור בכניסה למערה ותביעה נגד קק"ל

ת"א 175243-09

עובדת הקרן הקיימת לישראל, אשר נפצעה במהלך סיור במערה בפארק עדולם, הגישה תביעת פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לה בשל הנפילה. התביעה הוגשה כנגד הקרן והועמדה על כמיליון וחצי שקלים. במסגרתה, התובעת טענה כי קק"ל - בתור בעלת הפארק ומעבידתה - הייתה אחראית כלפיה בגין נזקיה. בית המשפט קיבל את התביעה אך נפסקו לטובת התובעת פיצויים בסך כ-95,000 שקלים בלבד.

      קראו עוד על נפילות בטבע:

• תביעה נגד מרכז פרס לשלום בעקבות טביעה של קטין פלשתינאי בחוף באשקלון
• תביעה נגד משרד החינוך בעקבות טביעת תלמיד בטיול שנתי
• אחריות רשות הטבע והגנים בגין נפילה של מטייל מצוק, האמנם?
• תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו בטיול לילי בחיק הטבע
• אחריות רשות הטבע והגנים בנזיקין

העובדת נפלה במהלך אירוע לעובדים לכבוד פתיחתו של מתחם המערות בפארק עדולם. לטענתה, היא איחרה לאירוע ועל כן היא נכנסה למערה רק לאחר הקבוצה. העובדת טענה כי מספר מטרים מהכניסה למערה החשוכה היא נפלה לבור וכתוצאה מכך נפגעה ברגלה. לטענתה, היא לא הייתה היחידה שנפלה לבור ועובד נוסף אחד לפחות נפל גם הוא. העובדת טענה כי רק לאחר הנפילות המדוברות קק"ל סתמה את המכשול המסוכן. אי לכך, נטען כי קק"ל הפרה כלפי התובעת את חובת הזהירות אשר הייתה מוטלת עליה, הן בכובעה כבעלת המקום והן בכובעה כמעסיקתה. התובעת טענה כי הנפילה גרמה לה לשבר בקרסול אשר הצריך שורה של ניתוחים ושהביא בסופו של היום גם לעזיבתה את עבודתה.

הנתבעת, קק"ל, הכחישה את אחריותה לתאונה. בכתב ההגנה נטען כי קק"ל לא הייתה יכולה להיות אחראית לכל בור אשר נמצא בשטחה והעובדים קיבלו מבעוד מועד הדרכות מפורטות אודות הסכנות במקום. נטען כי התובעת נכנסה למערה בריצה ובחוסר זהירות ויש לייחס לה אשם תורם בשיעור משמעותי. בנוגע לעזיבת העבודה, קק"ל טענה כי לא היה קשר סיבתי בין התאונה לבין העזיבה, וזאת משום שהעובדת פרשה בהתאם לתוכנית פרישה שהוצעה לה בתנאים נוחים וטובים ביותר. לחילופין, קק"ל ביקשה לגלגל את האחריות לפתחה של רשות העתיקות אשר חפרה לכאורה את הבור.

התביעה מתקבלת באופן חלקי - קק"ל הפרה את חובתה

בית המשפט קיבל את התביעה באופן חלקי. נקבע כי עסקינן בתאונת עבודה וזאת משום שהעובדת נפגעה במהלך העבודה מטעם קק"ל. כמו כן, אחריותה של קק"ל קמה גם נוכח היותה בעלת המקרקעין. השופט הדגיש כי אמנם לא ניתן לדרוש מקק"ל להיות אחראית לכל מפגע ומכשול בשטחה, וזאת משום שעסקינן בנטל בלתי סביר אשר יהיה עלול להביא לפגיעה באתרים היסטוריים ובערכי טבע, אך במקרה הנוכחי הייתה ידיעה באשר לסכנה מהבור הספציפי. הודגש כי קק"ל מצאה לנכון לסתום את הבור רק לאחר ששני עובדים לפחות נפגעו ממנו, ועל כן לא היה מנוס מהטלת האחריות לפתחה.

בית המשפט ציין כי קק"ל פתחה את המתחם בסמוך לאירוע התאונה והיה עליה לבחון באופן דקדקני את הסכנות האורבות למטיילים במקום. הודגש כי הבור המדובר לא היה מכשול צדדי אלא הוא היה מצוי בפתח המערה וסתימתו לא דרשה פעולה מיוחדת.

"הבור היה מכשול בפני עיוור"

"בור הינו דבר מסוכן וזאת ביתר שאת כאשר הוא מצוי בכניסה למערה חשוכה. ברור אפוא כי אדם אשר מבקש להיכנס למערה יתקשה להתרגל לחושך המצוי בה והוא נמצא בדרגת סיכון גבוהה להיפגע ממפגעים שונים. במקרה דנן, הבור היה כמכשול בפני עיוור", נכתב בפסק הדין.

נקבע כי למרות שקק"ל הציבה במקום שלטים אשר הזהירו את המטיילים מפני בורות, היה עליה לסמן את הבור בשלט ספציפי בטרם סתימתו. יתרה מכך, קק"ל איננה רק בעלת השטח אלא היא גם העסיקה את העובדת ועל כן היא הייתה אחראית כלפיה בחובת זהירות מוגברת. עם זאת, טענותיה של התובעת באשר לקשר שבין הנפילה והפרישה מהעבודה נדחו. נקבע כי סביר להניח שהתובעת ביקשה לפרוש בשל תנאי הפרישה הטובים ולא בגין פציעתה ונזקיה הגופניים.