נפילה על רצפה רטובה במועדון, כיצד לקבל פיצויים בגין נזקי גוף?

דרגו את המאמר

התקבלו 1 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

אדם אשר בעת בילוי במועדון לילה, נתקל במכשול כלשהו ונפגע בגופו כתוצאה מאירוע הנפילה, כמו החלקה על רצפה רטובה, מעידה במדרגות תלולות ללא מעקה והיתקלות במפגעים בטיחותיים אחרים, זכאי לקבל פיצויים בגין נזקיו הגופניים.

פקודת הנזיקין קובעת שני תנאים שכאשר הם מתקיימים ניתן לתבוע פיצויים על הנזקים שנגרמו לו. האחד, שהייתה רשלנות של גורם כלשהו, כמו הנהלת המועדון או בעל המקרקעין, אשר גרמה לנפילה ותנאי נוסף הוא שנגרם נזק כתוצאה מהנפילה ועקב רשלנותו של גורם מסוים.

נקיטת אמצעים למניעת החלקה

התוספת החמישית לתקנות התכנון והבניה קובעת כי בכל מקום שבו קיימת סכנת החלקה, יש לנקוט באמצעים נאותים למניעת החלקה כגון חספוס פני השטח, דירוג מעברים תלולים, ניקיון שוטף מחומרים מחליקים ועוד. סכנת החלקה כוללת סכנת מעידה או נפילה, כתוצאה ממצבם של פני השטח, בשל היותם חלקים או תלולים או כל סיבה דומה אחרת.

על פי התקנות יש להתקין ידיות בכל מקום שבו קיימת סכנת החלקה, וכן יש להתקין מעקים בכל מקום שבו קיימת סכנת נפילה של שני מטרים או יותר, בחלקי בניין נגישים לקהל יש להתקין מעקים בכל מקום שבו ההפרש בין מפלסים סמוכים עולה על 75 ס"מ.

במקומות שבהם לא ניתן להתקין מעקה או מסעד יד עקב שיקולי שימוש, רשאית הוועדה המקומית, לפי בקשת הגורם האחראי, הנתמכת בחוות דעת של בעל מקצוע, לאשר נקיטת אמצעים חלופיים להתראה ולשמירה על הבטיחות.

נזקי גוף עקב נפילה ביציאה ממועדון

התובעת, ילידת 1983, מעדה ביציאה ממועדון ריקודים בירושלים ושברה את היד. בנסיבות אלה פנתה אל בית משפט השלום בירושלים והגישה תביעה נגד הנהלת המועדון בגין נזקי גוף.

על פי עובדות התביעה, בחודש נובמבר 2011, התובעת יצאה לקראת חצות לבילוי במועדון. היא נעלה נעלי עקב ושתתה מספר משקאות אלכוהוליים, כנהוג במועדון מסוג זה. היציאה היחידה מהמועדון היא בירידה דרך כבש שרצפתו מתכת מחוספסת. לטענת התובעת, כאשר יצאה מהמועדון, יחד עם חברתה, וירדה בכבש, היא מעדה ונפלה. כתוצאה מהנפילה נגרם לה שבר ביד שמאל.

התובעת טענה כי הנתבעים התרשלו בהתקנת מדרגות היציאה מהמועדון, מאחר שמוטלת עליהם החובה לצפות שבמדרגות ישתמשו מבלים אשר שתו אלכוהול וכן מבלות שנועלות נעלי עקב. מכיוון שהכבש תלול ואין לו מסעד יד, הוא מסוכן לשימוש עבור המשתמשים בו.

התובעת הוסיפה כי עלות התקנת מסעד יד היא מינימלית, ועל כן הימנעות הנתבעים מהתקנתו אינה סבירה. כמו כן, הרצפה במקום שבו נפלה הייתה רטובה, על כן יש להטיל אחריות על הנתבעים, כמי שמחזיקים במקרקעין שבהם מצוי מפגע בטיחותי.

מנגד חלקו הנתבעים כמעט על כל טענה של התובעת, כולל על עצם קרות האירוע, תיאור הכבש, היות הרצפה רטובה, ועל הטענה שיש להטיל עליהם אחריות כלשהי לנפילה, אם אירעה. לטענתם, מדי שנה נבדק המועדון על ידי הרשויות, כאשר עיקר הבדיקה היא לעמידתו בתנאי בטיחות. עצם קבלת הרישיון להפעיל במקום מועדון, מעידה על כך שלא היה במקום ליקוי בטיחותי.

לאחר שמיעת טענות הצדדים ועדים מטעמם, סבר בית המשפט כי הנתבעים נקטו באמצעים למניעת החלקה, כולל חספוס המשטח, ואף לא הוכח שהיו נוזלים על הרצפה בעת התאונה. ובנסיבות אלה, גם לא חלה החובה להתקין מסעד יד, שכן החובה להתקין מסעד יד חלה רק במקום שבו קיימת סכנת החלקה.

בית המשפט השתכנע כי מתקן המדרגות הותקן על פי דרישות המשטרה ורשות הכיבוי וההצלה במיוחד כדי להנגיש את המבנה לנכים, על כן נראה כי התקן הרלוונטי נקבע בתוספת השנייה לתקנות האמורות, העוסק בהתקנת סידורים מיוחדים לנכים בבניין ציבורי.

אשם תורם לקרות התאונה

בית המשפט התרשם על פי עדות התובעת, שהיא הכירה היטב את המועדון, ואף בילתה בו מספר פעמים לפני שהתרחשה התאונה. ואולם, למרות שהכירה את היציאה דרך הכבש, ואת השיפוע שלה, והעדר מסעד יד, היא לא נמנעה מלהגיע למקום בנעלי עקב ולא נעזרה בקיר בירידה, שהייתה לטענתה תלולה.

בית המשפט ציין שאין כל אשם בנעילת נעלי עקב גבוה, ואף לא בשתיית אלכוהול כחלק מבילוי חברתי. אלא שכפי שהנתבעת הייתה צריכה לצפות שירידה במדרגות לאחר שתיית אלכוהול, תוך כדי נעילת נעלי עקב, עלולה להביא לנפילה, כך גם הייתה התובעת צריכה לצפות סיכון זה, ולהיערך לו, בין על ידי התאמת קצב הליכתה למידת היציבות שלה בהליכה, ולכמות האלכוהול ששתתה, ובין על ידי צעידה בסמוך לקיר והיעזרות בו.

בנסיבות אלה נקבע כי אין לקבל את הטענה שלפיה האחריות למניעת הסיכון מוטלת כולה, או אפילו רובה, דווקא על הנהלת המועדון, אשר ניכר שפעלה להתאים אותו להנחיות המשטרה ורשות הכבאות, ולפטור מאחריות את התובעת, אשר מרצונה הסתכנה בסכנת נפילה, לשם בילוי במסיבה. לפיכך נקבע כי יש לייחס לתובעת אשם תורם בשיעור 50%.

בסופו של דבר נקבע כי התובעת זכאית לפיצויים בסך של 125,200 שקלים, לאחר ניכוי של 50% בגין אשם תורם, חויבה הנתבעת לשלם לתובעת עבור נזקיה, בצירוף שכר טרחת עורך דין בסך 13,000 שקלים והוצאות משפט.

ת"א 7221-09-14