תביעה להכרה בתאונת דרכים - האם מדובר בדריסה?

דרגו את המאמר

האם דריסה במתכוון הינה תאונת דרכים?

בית המשפט המחוזי בתל אביב נדרש לדון בתביעה שהוגשה על ידי אדם אשר נדרס בעקבות חילופי דברים בתאונת פגע וברח. הנהג הפוגע, כמו גם רכבו, לא אותרו מעולם, ואי לכך לא ניתן היה להתחקות אחר כוונתו של הדורס אלא על פי עדותו של הנדרס. 

כאמור, השאלה המשפטית השנויה במחלוקת היא - האם התאונה מהווה "תאונת דרכים", כהגדרתה בחוק הפיצויים - או שחלה בעניין זה סיפא סעיף 1 לחוק הפיצויים, שהתאונה הינה "מעשה שנעשה במתכוון".

      קראו גם:

• הלכת השנים האבודות, מהי?
• פיצויים בעקבות נזק נפשי לקרוב של נפגע בתאונת דרכים
• האם החלקה במתחם תחנת דלק הינה תאונת דרכים על פי חוק?

מהי החזקה הממעטת?

סעיף 1 לחוק הפיצויים קובע "מהי תאונת דרכים?". בסיפא נקבע, עם זאת, כי לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם. כמו כן, כל אימת שהנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי, לא תראה התאונה כתאונת דרכים. מדובר בחזקה ממעטת אשר באה להחריג את ה"תאונה המכוונת" מן ההגדרה של "תאונת דרכים".

בפסיקות קודמות נקבע כי תכליתה של החזקה הממעטת היא לקדם את המבחן התעבורתי ולהוציא מגדר תחולת החוק סיכונים של שימוש ברכב שאינם נובעים באופן טיפוסי משימוש ברכב למטרות תחבורה. בנסיבות בהן נגרמת פגיעה עקב מעשה הנעשה במכוון כדי לגרום נזק לאדם אחר, השימוש ברכב הוא ככלי לגרימת נזק ולא לצרכים תחבורתיים.

על מי מוטל נטל ההוכחה?

הנטל להוכחת התקיימותה של החזקה הממעטת מוטל על הטוען לתחולתה כאשר רף ההוכחה הנדרש הוא של מאזן ההסתברויות. עם זאת, הלכה פסוקה היא שיישומו של רף הוכחה זה תלוי בנסיבות המקרה, במהות הטענות ובחומרתן. בית המשפט, בבואו לבחון את התרחישים נשוא התובענה, בוחן היטב את הגרסאות המובאות בפניו ואת התשתית הראייתית, בטרם יקבע כי ב"תאונה מכוונת" עסקינן.

      קראו עוד בתחום:

• דחיית תביעה בגין עדות עד בעל דין לא אמינה
• הלכת השנים האבודות - חישוב אובדן השתכרות לילד מוכשר מהרגיל
• תאונת דרכים - פיצויים גם לשוהים בלתי חוקיים

מקרים בהם בסופה של בחינה זו שוכנע בית המשפט כי תרחיש התאונה המכוונת הוא התרחיש שיש בו כדי ליתן הסבר לראיות כפי שהוצגו, לא מן הנמנע שבית המשפט יקבע כי התאונה באה בגדר החזקה הממעטת.

מן הכלל אל הפרט

במקרה דנן קבע בית המשפט כי יש לראות את התאונה כתאונה אשר נגרמה במכוון וההוכחה היא שהתובע נפגע על ידי הרכב הדורס, אשר האיץ לכיוונו לאחר שיצא מן הרכב בעקבות צפצוף שצפר לו הדורס. זאת ועוד, אירוע הדריסה אירע, על פי עדויות התובע וחברו, לאחר דו שיח עוין בין התובע לבין נהג הרכב הדורס.

לאור כל האמור, השופטת קבעה כי פגיעת הרכב הדורס בתובע נופלת תחת "החזקה הממעטת" והינה "מעשה שנעשה במתכוון". משכך - אין פגיעה זו מהווה "תאונת דרכים", כהגדרתה בחוק הפיצויים.