פיצויים לאחר תאונת דרכים בגין אובדון שירותי סבתא

דרגו את המאמר

אובדן שירותי סבתא לאחר תאונת דרכים

תא (ת"א) 52899/05

הלכת "השנים האבודות", אשר מופיעה פעם אחר פעם בתביעות פיצויים בגין תאונות דרכים קטלניות, קובעת כי ניתן לפסוק פיצויים גם כאשר מדובר באובדן השתכרות בגין פטירתו של המנוח בטרם עת. האם כאשר מדובר בפטירתה של סבתא בתאונת דרכים, הנכדים והילדים זכאים לפיצויים בשל "אובדן שירותי סבתא"? סוגיה זו הונחה לפתחו של בית המשפט השלום בירושלים בתא (ת"א) 52899/05 עזבון המנוחים נוריקה ויהושע אפט ז"ל נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ.

      קראו עוד בתחום:

• נכות נפשית לא חמורה של נפגע משני בתאונת דרכים - האם פיצויים?
• שלילת פיצויים מנפגע תאונת דרכים אשר נפגע בתאונה לאחר שנמלט מניידת משטרה
• קשירת תיק לאופנוע - האם חלק מ"הנסיעה ברכב" מבחינת חוק הפיצויים?
• האם פגיעה בתאונת דרכים שנגרמה בשל נפילה קסאם היא פגיעה בפעולת איבה?
• כיצד יחושבו פיצויים לילדים להורים גרושים לאחר מות אימם בתאונת דרכים?

בפסק דין זה, במסגרת תביעת הפיצויים אשר הוגשה לאחר התאונה הקטלנית, התובעים טענו כי גם נכדיה של המנוחה זכאים לפיצויי בגין "אובדן שירותי סבתא". בית המשפט השלום קיבל את טענותיהם ופסק עבורם פיצויים בגין ראש נזק זה בסך של 20,000 שקלים.

חברת הביטוח: "הסבתא לא קיבלה תשלום עבור שירותיה"

חברת הביטוח טענה כי אין לקבל את התביעה וזאת משום שלא חלה על המנוחה החובה להעניק לנכדיה "שירותי סבתא". אי לכך, טענה חברת הביטוח, לא קמה לתובעים עילה לתבוע פיצויי בגין ראש נזק זה. בית המשפט דחה את טענותיה של חברת הביטוח. השופט, יחזקאל הראל, כתב בפסק הדין כי במידה והמנוחה הייתה מעניקה לנכדים "שירותי מטפלת" בעבור שכר, אזי הייתה קמה לאחרונים עילה לתבוע את הכנסתה זו שאבדה בגין התאונה.

אכן, לא הייתה מחלוקת כי על הורה לא מוטלת בדין חובה "לתמוך בילדיו מעבר לגיל 21". עם זאת, הוכר כבר כי יש מקום לפסוק לילדים פיצויים בגין אובדן תמיכת אביהם כאשר שכרו סייע להם גם לאחר מכן (לדוגמא, בלימודים אקדמאיים). במקרה דנן, המנוחים, הסבא והסבתא, לא עבדו עובר לתאונה. התובעים, עם זאת, הוכיחו כי המנוחה עסקה באופן יומיומי בטיפול בנכדיה עד הגיעם לגיל שנתיים-שלוש. כמו כן, הוכח כי היא סייעה באופן קבוע, שוטף ורציף, בטיפול בנכדים, גם בגן הילדים וגם בגיל בית הספר.

"שירותי הסבתא" הוכחו כנדרש

התובעים טענו כי מותה הפתאומי של הסבתא גרם לנכדים לנזק מיידי וישיר. לדוגמא, נטען כי נכד אחד, שהיה בן שמונה חודשים בלבד, טופל על ידי המנוחה מדי יום באופן קבוע. כמו כן, בתה השנייה של המנוחה הייתה אף היא אם לארבעה ילדים כאשר הצעיר מביניהם נולד לאחר התאונה. התובעים השכילו להוכיח כי הסבתא סייעה גם בגידול נכדים אלה ולא היה ספק שהיא הייתה עוזרת גם עם הרך הנולד.

התובעים טענו כי בעקבות מותה המצער של הסבתא, הם נאלצו לשכור את שירותיה של מטפלת ותוכניותיהם השתנו לבלי היכר. לדוגמא, בתה של המנוחה "נאלצה" ליטול חופשה ללא תשלום מעבודתה על מנת לגדל את בנה הצעיר.
השופט קיבל את טענות התובעים.

בפסק הדין כתב השופט הראל כי "עצם יכולתה של המנוחה להעניק שירותי מטפלת היה בגדר נכס. כמו כן, לא יכולה להיות מחלוקת כי נכס זה אבד בגין התאונה". נקבע כי שלילת הפיצוי בגין אובדן נכס זה לא הייתה יכולה להתיישב עם הצדק והשכל הישר. "הורי הנכדים קיבלו תמורה כספית (ושקט נפשי) בטיפולה של המנוחה בילדיהם ויש להניח כי הטיפול בנכדים גרם למנוחה הנאה רבה – הנאה שנשללה ממנה". השופט חיבר למעשה בין ראש נזק זה לבין ראש נזק בגין "אובדן טובת הנאה". כאמור, בסופו של היום נפסקו עבור התובעים פיצויים בסך 20,000 שקלים בגין אובדן שירותי סבתא.