תאונת דרכים בין שני נהגים - חלוקת תשלום הנזק לאחר חלוקת רשלנות
דרגו את המאמר |
|

חלוקת הרשלנות בתאונת דרכים בין שני נהגים
בתביעה שלפנינו ניצבת מחלוקת בין שני נהגים בנוגע לזהות האשם בתאונת הדרכים שבה היו מעורבים רכביהם. הצדדים אינם חלוקים כי הנהגת, אשר היא התובעת במשפט, נסעה בכביש הראשי ואילו הנהג, הוא הנתבע, הגיע מכביש צדדי בו מוצב תמרור המחייב מתן זכות קדימה.
לטענתה של התובעת, היא נסעה בדרך במהירות נמוכה, שכן זהו אזור בו יש ילדים רבים. לדבריה, הנתבע התפרץ לכביש לפתע, ללא אזהרה, וכאשר ראתה אותו הוא היה במרחק של 2.5 - 3 מטר בלבד, ולא הספיקה לבלום.
תל אביב, רכב על קורקינט לא חוקי ונהרג
צעירה בת 19 מעכו נהרגה בגלל אי מתן זכות קדימה
הנהג טען - לא ראיתי את הרכב השני בגלל "אשליה אופטית"
הנתבע טוען לעומתה כי אכן עצר את רכבו בצומת, אך היות ומדובר בצומת שבו לא ניתן לעבור מבלי לעצור, הוא החליט לצאת לכביש הראשי כאשר לא ראה את התובעת. הנתבע טען כי אפשר שנגרמה לו "אשליה אופטית" שכן רכבה של התובעת כהה ואפשר שהרכב התלכד בעיניו עם צבע הכביש.
הנתבע המשיך והציג בדיון תמונות בהם של רכבו בו נראים שריטות בצד האחורי של הרכב, עדות לכך שרכבו הספיק, לכאורה, לעבור את רוב הצומת, בטרם התנגשה בו התובעת. לעומת זאת, התובעת טענה כי הנתבע היה לבד ברכב, ולא הייתה שם אשתו (כפי שטען בבית המשפט). עוד טענה כי החלק המצולם של רכבו של התובע כלל אינו החלק שפגע בה, אלא חלק קדמי יותר של רכבו.
תביעת ביטוח - תאונות אישיות או נכות מתאונה
לתובעת הייתה זכות קדימה - נטל ההסברים על כתפי הנתבע
מדובר בסוגיה מורכבת, שכן אין ראיות אובייקטיביות שיש בהן כדי לחזק גרסה זו או אחרת. מצד אחד התמונות אשר הוצגו בבית המשפט מחזקות את גרסתו של הנתבע, ומאידך, הבאתם רק בשלב הדיונים (ולא בכתב התביעה), כמו גם אי-צילום מספר הרכב, מקשות את ההחלטה בנוגע למידת המשקל שיש ליחס להן.
למעשה, קיים נתון אובייקטיבי אחד ברור – לנתבעת הייתה זכות קדימה, ולכן הנטל להסברים בבית המשפט מוטל על כתפיו של הנתבע.
לפי התמונה של הצומת, כפי שהוצגה בבית המשפט, ניתן היה לראות כי הנתבע אמור היה לראות את התובעת ממרחק רב. זאת ועוד, הוא אף הודה בחצי פה כי ייתכן שלא ראה את המתלוננת עקב כלי רכב חונים שהסתירו את רכבה ועקב, אולי, אשליה אופטית.
גם התובעת התרשלה, היה עליה לנהוג בזהירות רבה יותר
עם זאת, בית המשפט קבע כי התובעת עצמה גם התרשלה בנהיגתה, שכן היה עליה לראות את רכבו של הנתבע ממרחק גדול יותר, כעולה מן התמונה שהוצגה בבית המשפט. טענותיה כי ראתה את רכבו של הנתבע רק במרחק 2.5 מטרים, מעידה על רשלנותה.
מכיוון שרשלנותו של הנתבע גדולה יותר, חילק בית המשפט את תשלום הנזק במידת שליש-שני שליש, בהתאמה לרשלנות הנהגים. מכיוון שלא השכיל הנתבע להציג חוות דעת של שמאי מטעמו בגין הנזקים, התקבלו טענותיה של התובעת.