דחיית תביעה בגין תאונת דרכים לאחר מעשה מכוון
דרגו את המאמר |
|
![]() |
התקבלו 1 דירוגים בציון ממוצע: 1.0 מתוך 5 |

סעיף 1 לחוק הפיצויים קובע מהי תאונת דרכים אשר בגינה זכאי נפגע לפיצויים. בסיפא לסעיף זה נקבע כי תאונת דרכים איננה מאורע אשר כולל פגיעה באדם על ידי רכב כתוצאה מאירוע שנעשה במתכוון על מנת לפגוע בגופו של אותו אדם. כמו כן, על פי החוק, במקרים אלו הנזק אשר נגרם לנפגע מקורו בכוונה ולא בשימוש ברכב המנועי.
למעשה, הרכב משמש כמעין כלי נשק לביצוע פגיעה גופנית. מטרתה של חזקה ממעטת זו הינה להחריג את התאונה המכוונת מההגדרה של תאונת דרכים. הרציונאל העומד מאחורי זה הינו כי יש לקדם את המבחן התעבורתי ולהוציא מגדר תחולת החוק סיכונים של שימוש ברכב אשר אינם נובעים באופן טיפוסי משימוש ברכב למטרות תחבורה.
במקרים בהם מעוניין נתבע להוכיח החזקה הממעטת הנ"ל, מוטל נטל ההוכחה לכך על כתפיו. רף ההוכחה לכך הוא של מאזן ההסתברויות, אך ביישומו של רף הוכחה זה מתחקים בתי המשפט אחר נסיבות המקרה ומהות הטענות וחומרתן.
ביהמ"ש יבחן היטב את התרחישים האפשריים, את הגרסאות המובאות בפניו ואת התשתית הראייתית, בטרם יקבע כי ב"תאונה מכוונת" עסקינן. אולם אם בסופה של בחינה זו שוכנע ביהמ"ש כי תרחיש התאונה המכוונת הוא התרחיש שיש בו כדי ליתן הסבר לראיות כפי שהוצגו, הוא לא יירתע מלקבוע שהתאונה באה בגדר החזקה הממעטת.
דרישת הכוונה מתקיימת גם כאשר הפגיעה ב"אותו אדם" - פגיעה מכוונת - היא אמצעי להשגת מטרה אחרת, וככלל, אין להידרש לשאלת המניע שעומד מאחורי גרימת התאונה המכוונת.
דוגמא לפסק דין
במקרה שהונח לאחרונה לפתחו של בית המשפט, טען אדם אשר נפגע על ידי רכב כי בתאונת דרכים עסקינן. נהג הרכב הפוגע לא הובא לעדות בפני בית המשפט וחברת הביטוח טענה שהעילה לכך היא כי מדובר באירוע מכוון ולא בתאונת דרכים.
חברת הביטוח הציגה בפני בית המשפט תמליל מחקירתו של התובע ובו עלה כי האחרון מכיר את הנהג הפוגע ולא מדובר במקרה ראשון מסוג זה. למעשה, חודש לפני התאונה דנן, נפגע התובע מרכבו של הנהג התובע אך הפעם נגמר האירוע ללא נזקים חמורים לגוף.
קראו בנוסף על:
- התפרצות לכביש מחמת צער, האם תאונת דרכים?
- פיצויים לאחר התקף לב במהלך תאונת דרכים, האמנם?
- התדרדרות מצב בריאותי של קשיש עצמאי לאחר תאונת דרכים
עם זאת, כעת נתפס התובע על ידי הנהג הפוגע ונגרר תחת רכבו במשך כ-25 מטרים. זאת ועוד, התובע העיד בעצמו כי נמצא הוא בסכסוך עם משפחה מיישוב מגוריו אשר הנהג הפוגע נמנע על חבריה ואף מתקיים בין משפחתו לבין המשפחה המסוכסכת עם התובע קשר דם מסוים.
כמו כן, בגרסתו של התובע נפלו סתירות רבות. לדוגמא, התובע טען כי אינו מכיר את החוקר מטעם חברת הביטוח. עם זאת, כאשר נכנס החוקר לאולם בית המשפט, קילל התובע את החוקר כשקרן וגידף אותו. כמו כן, בתמליל אשר הוצג לבית המשפט, טען התובע כי אין זהו קולו העולה מהקלטת. במקביל לכך, הופרכה טענתו זו ואז מצא התובע לנכון להציג טענה כי לא ידע שהחוקר הינו חוקר והיה סבור הוא שמדובר באדם המנסה לסייע לו.
לבית המשפט הוצגה אסופה של מסמכים רפואיים המעידה על מעורבותו של התובע בקטטות ותקריות אלימות. במסגרת מסמכים אלו עלה כי התובע נפגע לא אחת בקטטות ואף נדקר מספר פעמים.
עם זאת, כאשר נשאל על ידי בית המשפט האם יש בעברו מקרים נוספים של אלימות. טען האחרון כי נפגע רק במהלך תאונות דרכים ותאונת עבודה. "ממכלול הראיות אשר בפניי עולה כי הורם הנטל המוטל על הנתבעת להוכיח כי מדובר בתאונה מכוונת ולפיכך, דין התביעה להידחות", כתב השופט בפסק הדין.