האם תיתכן תאונת דרכים ללא מגע עם הרכב הפוגע?
סעיף 1 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים קובע כי תאונת דרכים הינה מאורע אשר במהלכו נגרם לאדם נזק בעקבות שימוש ברכב מנועי. החוק אינו דורש מגע פיזי בין הניזוק לבין הרכב. עם זאת, על אף שאין צורך להוכיח מגע פיסי, מוטל על הנתבע להוכיח כי מתקיים קשר סיבתי בין הפגיעה ובין השימוש ברכב. רוצה לומר, הפגיעה נגרמה עקב השימוש ברכב המנועי. הקשר הסיבתי חייב להיות הן סיבתי והן משפטי.
הקשר הסיבתי העובדתי – קשר אשר נבחן על פי הזיקה הפיסיקלית שבין התוצאה לבין הגורם המסוים. בחינה זו הינה בחינת אלמלא (תנאי שבלעדיו אין).
הקשר הסיבתי המשפטי – קשר זה מערב שיקולים של מדיניות משפטית כאשר העיקרון הבסיסי בו הינו תכלית החוק ומטרתו. לדוגמא, בפסק דין אשר ניתן בעניין זה העדיף בית המשפט בהקשר זה את "מבחן הסיכון". על פי מבחן זה נדרש כי שימוש בכלי רכב הוא גורם ממשי לנזק הגוף, אם הנזק הוא בתחום הסיכון, שהשימוש (העיקרי והמשני) ברכב יוצר ואשר בגינו ביקש המחוקק ליתן פיצוי". מבחן זה מופעל תוך שילוב שיקולי מדיניות משפטית ושכל ישר. מבחן השכל הישר בוחן את הקרבה (הרעיונית) של השימוש ברכב לנזק, ואת מידת תרומתו להתהוות התוצאה המזיקה.
פרופ' י. אנגלרד בספרו, פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התייחס למקרים של העדר מגע בין הרכב לבין גופו של הניזוק באופן הבא - "אין להטיל ספק בכך כי תאונות כתוצאה מהתזת אבנים מגלגלי המכונית, או מיצירת ענני אבק או עשן, הן תאונות דרכים במובן החוק.
ההשפעה האמצעית של מכונית בהליך גרימת התאונה יכולה להיות פיסית (הדף אוויר), אופטית (סינוור), אקוסטית (רעש המבהיל, למשל, בעל חיים, או המונע שמיעת סכנה אחרת), או פסיכית גרידא. החלופה האחרונה כוללת בהלתו של אדם מעצם הופעתו הפתאומית של רכב או מנסיעתו הפרועה. אולם, בהעדר דרישה למגע פיסי, עלינו לתחום את גבולות המושג "גורם ממשי" שמתפקידו לכונן את הסיבתיות המשפטית, בהבדל מן העובדתית".
דוגמאות מהפסיקה
לדוגמא, במידה ורוכב אופנוע עוקף מכונית ומתנגש בהולך רגל, לא ניתן לייחס אחריות נזיקית למכונית הנעקפת בגלל היותה עצם אחד הגורמים לתאונה. על מנת שנזק גוף ייחשב כנגרם כתוצאה מתאונת דרכים, למרות העדר מגע פיסי, יש אפוא צורך להוכיח עובדתית כי רק עקב הופעת הרכב נגרמה התאונה. רוצה לומר, הרכב היה גורם הכרחי באירוע וישנו קשר ישיר בינו לבין התאונה מבחינה משפטית ועובדתית.
קראו עוד בתחום:
דוגמא נוספת הינה מקרה בו התובעת חצתה כביש כשהיא מחזיקה אופניים בצידה. כאשר ראתה רכב מסחרי מתקרב במהירות לעברה, נסוגה אחורנית לכיוון המדרכה, נתקלה בדוושת האופניים והיא נפלה. הפסיקה קבעה כי לא ניתן לקשור קשר סיבתי עובדתי ומשפטי במקרה זה בין הופעת הרכב המסחרי ונפילתה של הצעירה.
על פי רוב, יש להבחין בין אירוע שבו אדם נבהל באופן סובייקטיבי מרכב נוסע, עשה מעשה ונפגע, לבין אירועים שבהם ניתן לקבוע לפי מדד אובייקטיבי כי נעשה ברכב מנועי באופן שגרם לאדם להיבהל ולנקוט פעולה שהסתיימה בגרימת נזק.
היעדר הבחנה בין אירוע סובייקטיבי ואובייקטיבי עלול להוביל לתוצאה בלתי סבירה שבה ייחשבו כתאונת דרכים אירועים שונים שבהם קיים ריחוק רב בין האירוע התחבורתי ובין תגובת אדם אשר גרמה, מסיבות התלויות בהתנהגותו של אותו אדם, לנזק. דוגמה לעניין זה ניתן לראות במקרה של התקף לב שנגרם לאדם בביתו עקב בהלה מרעש שהגיע אליו מהכביש הסמוך וכד'.
לשאלות, תגובות או הערות לחץ/י כאן
