יצא מרכב ונפל עקב שכרות, האם תאונת דרכים?

דרגו את המאמר

נשיאת ביהמ"ש המחוזי בחיפה בלהה גילאור דחתה תביעת התובע שמואל כנגד חברת הבטוח הכשרת הישוב בע"מ, אותה הגיש בגין נזקי גוף שארעו לו לטענתו, עקב תאונת דרכים וקבעה כי התאונה ארעה, שעה שהתובע יצא ממונית, היה בגילופין עם שיירי סם כלשהו, נע ונד לכיוון המקום בו ביקש להטיל את מימיו, נפל כנראה בגין מצבו בגילופין, או מצב המדרון (המתון עם האבנים), וכי זו נפילה שאין אחראי לה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

עוד קבעה הנשיאה כי יש לבער את התופעה, לפיה, תובעים מנסים לקשור פגיעתם לשימוש ברכב וזאת על מנת שלא תסוכל מטרת החוק בהתייחס לנפגעים האמיתיים אליהם הוא התכוון.

רקע:

עפ"י התביעה ביום 18/4/07 בשעה 03.30 שעה שהוסע כנוסע במונית נהוגה ע"י הנתבע מכיוון נהריה לקריות ביקש התובע מהנהג לעצור את הרכב על מנת לאפשר לו להטיל את מימיו. הנתבע עצר את הרכב בכביש עוקף עכו, בסמוך לשוליים. התובע ירד מהרכב, לטענתו, כרשום בכתב התביעה, עם צאתו את הרכב, ובטרם הספיק לייצב עמידתו, מעד, נפל והתגלגל, כשהוא סופג חבלות קשות בראשו, צווארו ושאר חלקי גוף.

על פי המתואר בתביעה נגרמה לו נכות כנראה בשיעור גבוה, בגין פגיעות, במיוחד בעמוד שדרה צווארי, בגינה אושפז תקופה ממושכת בביה"ח בנהריה ואח"כ בביה"ח לוינשטיין. (התובע העמיד תביעתו בהתאם לסמכות ביהמ"ש המחוזי – דהיינו על סכום החל משניים וחצי מליון ₪) .

הנשיאה גילאור ציינה כי שגם אם התובע היה בעברו הרחוק כמו הקרוב עבריין לרבות עבירות סמים, (עפ"י גליון הרשעות קודמות) מבחן המהימנות לא יתבסס אך ורק על עברו זה וגם הכחשתו את עברו, (בתשובות לשאלון ובתיקון שנעשה אחר כך), למרות שההסבר שנתן מעורר תמיהה ואי אמון מוחלט.

הנשיאה בחנה את הדברים על פי הראיות שהוגשו, שהן כביכול ראיות אובייקטיביות , לרבות מסמכי בית החולים המעידים גם על רמה מסוימת של סמים, אלכוהול, במהלך הבדיקות שנעשו לו בשעות הראשונות לאחר האירועים, היותו סובל מסחרחורות שגרמו לו לנפילות, כנראה כתוצאה משתייה מופרזת , עדותו של הנהג הנתבע על מצבו של התובע עת עלה למונית- עדות אותה העדיפה הנשיאה על עדות התובע וכו’.

הנשיאה הוסיפה כי הקשר לשימוש במונית נעשה מאוחר יותר ע"י התובע בשלב בו, יש להניח, הוסבר לו כי אפשר וכדאי לקשור למונית את האירוע על מנת להפכו לתאונת דרכים והבהירה כי צריך לבער את המטרה האמורה, כי תאונות שמתרחשות בחשיכת הלילה ללא עדים עלולות להכביר קשיים על הציבור בכללותו ולגרום לכך שמטרת חוק הפיצויים, שאמנם הוא חוק סוציאלי, תסוכל כלפי אותם נפגעים אמיתיים שנגרמה להם תאונת דרכים והמחוקק התכוון להקל עליהם באי בירור החבות והאשמה.

הנשיאה קבעה כי הנתבע הינו אדם ישר וכי אלמלא עמדתו של הנתבע אפשר ושיתוף פעולה כזה או אחר מטעמו היה מביא לתוצאה אחרת, וטוב עשה הנתבע שאמר את האמת אז והיום, ושלל את הקשר שניסו להדביק לו ולמונית.

הנשיאה הוסיפה לעניין השימוש ברכב כי גם לו הדלת היתה פתוחה, נפילתו של התובע במרחק מה מהמונית אינה הופכת את הנפילה לחלק מהשימוש בכלי הרכב ולמען הסר ספק, ספיקא, קבעה שגם ההפסקה בנסיעה והצורך בהמשכה אחר כך, אין בה כדי להצביע על שימוש ברכב, שכן נותק הקשר הסיבתי בין השימוש ברכב לבין התאונה.

לאור האמור נדחתה תביעת התובע והוא חוייב בתשלום הוצאות ההתדיינות בסך 50,000 ₪ ואגרת ביהמ"ש.