חזקת הרשות בנהיגה ברכב, מהי?

דרגו את המאמר

בית המשפט העליון תיאר את "חזקת הרשות" ו"חזקת הרשות הראשונית", בהקשר לחיובה של חברת ביטוח בפיצוי הנפגע בתאונת דרכים בעת שלא הובררה השאלה אם קיבל הנוהג את רשותו של הבעלים או המחזיק ברכב.

בפסק דין קלקשטיין, אשר ניתן בשנת 1964, נקבע כי חזקת הרשות נובעת מכך שבדרך כלל אדם נוסע ברכבו או ברכבו של אדם אחר לאחר קבלת אישור לכך מבעל הרכב. חזקה זו, כל עוד לא נסתרה, מובילה לחיוב חברת הביטוח. רעיון זה של הצורך להצר את גבולות ההשתחררות של חברת הביטוח מחבותה עמד גם ביסוד החזקה בדבר "הרשות הראשונית".

דהיינו, די במתן רשות ראשונית לשימוש ברכב כדי שכל נהיגה בו – גם זו החורגת מהרשות – תחשב לנהיגה ברשותו של בעל הפוליסה (וזאת כל עוד החריגה אינה קיצונית במיוחד). לגבי "חזקת הרשות" בפסיקה נאמר במפורש כי מטרתו של הסעיף בפוליסה אשר נועד להעניק כיסוי ביטוחי גם את מי שבעל הפוליסה הרשה לו לנהוג בא לשם הרחבה ולא לשם צמצום.

לגבי "חזקת הרשות", הפסיקה קבעה כי לא ניתן להסיק מתן רשות ממעשיו של אדם הנוהג במכונית, במקרים בהם המעשים לא הגיעו כלל לידיעתו של בעל הפוליסה. כמו כן, יש לבדוק בכל מקרה אם מתן הרשות מצידו של בעל הפוליסה אכן השתמע מכלל הנסיבות. "חזקת הרשות הראשונית" אינה חלה על מקרים של "סטייה או חריגה קיצוניות במיוחד". לפיכך, אין לייחס לנותן הרשות הראשונית מתן היתר לנהיגה שאינה מכוסה על-ידי הביטוח – למשל מסירת הרכב לידי אדם חסר רישיון נהיגה.