פיצויי אחרי תאונת דרכים כאשר זהות הפוגע איננה ידועה
| דרגו את המאמר |
|
האם אדם אשר נפגע בתאונת דרכים שלא הוגדרה כ"פגע וברח", אך זהות הנהג הפוגע איננה ידוע לו, יזכה לפיצויים מחברת הביטוח? תביעה בעניין זה הגיעה עד לבית המשפט העליון בו נבחנה סוגיה משפטית הקרויה "מבחן השקידה הסבירה". השאלה המשפטית העיקרית בתביעה הייתה – מהו המאמץ והשקידה שעל נפגע תאונת דרכים לנקוט בכדי להביא לזיהוי הנהג הפוגע?
קראו עוד בתחום:
- ילדה מחוננת הסובלת מנכות תפקודית, פיצויים לאחר תאונת דרכים
- פיצויי בעקבות סבירות להחלפת אבי עורקים בגין תאונת דרכים
- כיצד יחושבו פיצויים לפנסיונרית לאחר תאונת דרכים?
- התובעת תהיה זכאית להפסד השתכרות עתידי
בית המשפט העליון קבע כי על חובה על אדם אשר נפגע בתאונת דרכים לפעול באופן סביר על מנת להביא לאיתורו של הנהג הפוגע. כמו כן, חובה זו של הנפגע לתעד את הפרטים הרלבנטיים של הנהג הפוגע, איננה גורעת מחובתו של הנהג הפוגע למסור פרטיו.
עם זאת, במקום בו הנפגע משכיל להצביע על סיבה הגיונית וסבירה לכך שאין הוא יכול להמציא בפני חברת הביטוח את פרטי הנהג, נוטה בית המשפט לפסוק פיצויים בעבורו. הסבר זה חייב להיות עקבי, מהימן וחסר סתירות.
מהי פעולה באופן סביר?
בתי המשפט הכירו בכך כי תאונות דרכים עלולות להיות אירועים טראומתיים אשר גורמים למעורבים בהם לשוק והלם. לדוגמא, לא מצופה מאדם אשר נפצע באופן קשה בתאונת דרכים לשאול את הנהג הפוגע לפרטי הביטוח שלו. השופטים נוטים להעניק משקל רב לנסיבות התאונה וכל מקרה נבחן באופן אמביוולנטי.
דוגמא לפסק דין
ביום 27.12.2004, לפנות בוקר, בשובה מחתונת הנכד, נפגעה אישה מרכב ורגלה נשברה. הנפגעת, אישה מבוגרת, הגישה תביעה נגד קרנית, לפי סעיף 12(א)(1) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, שעניינו מצב שבו הנוהג-האחראי אינו ידוע.
- האם נפילה בדרך לפתוח את דלת האוטו היא תאונת דרכים?
- האם פגיעה מרכב אשר חנה על המדרכה הינה תאונת דרכים?
- נפגע ממטען שנפל ממשאית, האם תאונת דרכים?
בהתייחסו למקרה המסוים שלפניו, קבע השופט ורדי כי מדובר בבני זוג מבוגרים (האישה בת 62, בעלה בן 76), שנקלעו לאירוע מלחיץ וטראומתי, בשעת לילה מאוחרת לאחר חתונת הנכד. בעלה של הנפגעת החליף צעקות עם הנהג-הפוגע וזה האחרון נאות להסיעם לביתם – נסיעה של 7-5 דקות.
בביתם של השניים שררה שתיקה והאישה "ישבה כאובה, עייפה ומשפילה את עיניה". בהגיעם, סייע הנהג-הפוגע לנפגעת לצאת מן הרכב ואז נסע מן המקום בניגוד לכיוון הנסיעה, מבלי להותיר פרטים ומבלי שהיה בידי בני הזוג לרשום את מספר הרכב.
בנסיבות אלה נפסק כי לא מדובר ברשלנות – בוודאי לא רשלנות רבתי – מצד בני הזוג המבוגרים. אי לכך, קבע השופט, אין זכאותה כלפי קרנית נשללת. זאת ועוד, השופט ורדי ציין כי התנהגותה של קורן לאחר האירוע, לאמור ניסיונותיה לברר את זהותו של הנהג, לרבות ייזום חקירת משטרה, מצביעים על תום-ליבה ועל היעדר אשם מצדה.
