הפחתת אחוזי נכות מקביעת מומחה לאור תשתית לא מהימנה

דרגו את המאמר

בפסק דין שניתן ע"י נשיאת ביהמ"ש המחוזי בחיפה בלהה גילאור, העוסק בתובענה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים בגין תאונת דרכים שאירעה לתובעת שעה שנסעה ברכב שהיה מבוטח על ידי הנתבעת. הצדדים לא נחלקו בשאלת חבות הנתבעת והמחלוקת התרכזה בגובה הנזק.

הנזקים שנגרמו

כתוצאה מהתאונה סבלה התובעת מפגיעה רב מערכתית, בגינה אושפזה תחילה בבית החולים רמב"ם ולאחר מכן הועברה לשיקום בן מספר חודשים בבית לוינשטיין. בעקבות התאונה נותרו לתובעת נכויות בתחום האורתופדי, הנוירולוגי, הפסיכיאטרי, הפנימי ובתחום הפה והלסת בהתאם לקביעות מומחים שמונו על ידי בית המשפט. הנתבעת חברת הפניקס, טענה, בין היתר, כי יש להפחית את שיעורי הנכות שהוערכו בתחום הפסיכיאטרי ובתחום הפנימי בגין התחזות או העצמה מצד התובעת והסתרת מידע רלבנטי מהמומחים.

בתחום הפסיכיאטרי העריכה המומחית מטעמו של ביהמ"ש, ד"ר דורסט , מנהלת מחלקה במרכז לבריאות הנפש "כפר שאול" בירושלים , כי לתובעת נגרמה נכות נפשית צמיתה בגין הפרעת האישיות האורגנית והמרכיב הדיכאוני בשיעור של 40%.

הפחתת אחוזי נכות בגין התחזות, האמנם?

הנשיאה גילאור ציינה כי כאשר צדדים אינם מנסים לערער על חוות דעתו של מומחה רפואי שנתמנה על ידי בית המשפט באמצעות זימונו לחקירה נגדית או משלוח שאלות הבהרה הרי שניתן להסיק מכך כי חוות דעתו מקובלת על הצדדים. חוות דעתו של מומחה רפואי, גם כזה שמונה על ידי בית המשפט, הינה ראיה נוספת במסגרת כלל הראיות המובאות בפני בית המשפט והוא רשאי לקבלה או לדחותה, כולה או חלקה, ואולם ככלל, בהעדר נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, בית המשפט יטה שלא להתערב במסקנותיו של המומחה שהידע הרפואי המתאים והמומחיות הדרושה בתחום מצויים ברשותו. יחד עם זאת, באותם מקרים בהם - אם מתוך עיון בחוות הדעת ואם בשים לב לנסיבות העניין בכללותן - מסתבר כי התשתית העובדתית עליה נסמך המומחה אינה מהימנה אזי רשאי בית המשפט שלא להסתמך על מסקנותיו .

כיצד הכריע בית המשפט?

בעניין הנדון קבעה הנשיאה כי בפני הפסיכיאטרית לא הוצגה תמונת מצב מלאה ומהימנה מצד התובעות. היא הסתמכה על נתונים שנמסרו ע"י התובעות שלא היה להם עיגון בראיות ומנגד לא נמסרו למומחית פרטים רלבנטיים אודות רמת תפקודה של התובעת כפי שזו נחשפה במהלך שמיעת העדויות . תמונת מצב זו יש בה כדי להצדיק התערבות במסקנות חוות דעתה, תוך הפחתת שיעור הנכות שהוצע על ידה בעניינה של התובעת. לאור האמור נכותה הרפואית הצמיתה של התובעת בתחום הפסיכיאטרי הועמדה על 25%.

הנשיאה הפחיתה גם את שיעורי נכותה של התובעת בתחום הפנימי בגין אותם רכיבים שלא גובו בתיעוד רפואי מתאים ואותנטי במהלך השנים שחלפו מאז התאונה והקביעות בעניינם נסמכות כמעט באופן בלעדי על התנהגות התובעת בעת חקירתה הנגדית בבית המשפט ומתלונותיה החדשות.
מאחר ומהראיות שהוצגו עלה כי התובעת עברה בין מספר תחומי לימוד בעשר השנים שקדמו לתאונה ולא השתלבה בעבודה קבועה כלשהיא עובר לתאונה, לא ראתה עצמה הנשיאה כבולה לבחינת שיעור נכותה התפקודית ביחס לתחומים אלה דווקא והפסדי השתכרותה נקבעו על בסיס השכר הממוצע במשק.

בסופו של יום פסקה הנשיאה גילאור לתובעת פיצוי בסך של כ – 2,900,000 ₪ (טרם הפחתת ניכויי מל"ל ותשלומים תכופים) בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.