הלכת אוסם

דרגו את המאמר

תאונת דרכים מוגדרת בסעיף 1 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים. פעמים רבות נאלצים בתי המשפט לבחון היטב האם האירוע המונח לפניהם נכנס תחת הגדרת המונח תאונת דרכים או לאו. יש לציין כי הגדרתו של אירוע כתאונת דרכים הינה בעלת משמעות מבחינת זהות משלם הפיצויים ושיעורם. אחת הסוגיות המורכבות בעניין זה הינה המונח – שימוש ברכב מנועי.

סעיף 1 לחוק קובע מהי ההגדרה הבסיסית של תאונת דרכים, לרבות הגדרות משנה, חזקות ממעטות וחזקות מרבות. לדוגמא, תאונה אשר התרחשה במהלך ניסיון מכוון לפגוע באדם באמצעות הרכב איננה תאונת דרכים. עם זאת, תאונה בזמן החלפת גלגל במכונית בצד הכביש היא תאונת דרכים לפי החוק.

      קראו עוד בתחום:

• נפילת דלת משאית על כתף של נהג-סבל, האם עסקינן בתאונת דרכים?
• פיצויים בגין אובדן שירותי אם לאחר תאונת דרכים
• האם ישולם תשלום תכוף לנפגעת תאונת דרכים הנמצאת במצב סיעודי קשה?

על פי החוק, מאורע אשר במסגרתו נגרם לאדם נזק גוף בעקבות שימוש ברכב מנועי הוא תאונת דרכים. המונח שימוש ברכב מנועי מהווה פעמים רבות את סלע המחלוקת בבית המשפט. על פי ההלכה הפסוקה, שימוש ברכב מנועי כולל גם את העלייה לרכב והירידה ממנו. מדובר אפוא בחזקה המרובה. דהיינו, פגיעה במהלך העלייה להרכב או היציאה ממנו נחשבת כתאונת דרכים. בעבר, פריקה וטעינה של רכב הוכרו לצורך החוק בתור חלק מהשימוש ברכב המנועי. עם זאת, תיקון 8 לחוק הדיר פעולות אלו במסגרת החזקה הממעטת.

התנגשות בין חזקות ממעטות ומרבות

הלכת אוסם, אשר התקבלה במסגרתו של רע"א 418/03 אוסם תעשיות מזון בע"מ נ' סמאג'ה, פ"ד נט (3) 541 (2004), עוסקת למעשה בשאלה – האם נפילה ו\או פציעה במהלך פריקה וטעינה של מטען משאית הן חלק מהשימוש ברכב המנועי. למעשה, מדובר באיזון בין פעולת העלייה והירידה מהרכב (החזקה המרבה) מחד, לבין פעולות פריקה וטעינה (החזקה הממעטת) מאידך.

השופט ריבלין, אשר ישב בראש המוטב בפסק דין אוסם, היה סבור כי במידה והאירוע הנדון מקיים את אחת מדרכי השימוש המוכרות, קמה תחולה להגשת תביעה מכוח חוק הפיצויים. דהיינו, גם במקרים בהם האירוע מקיים את החזקה הממעטת – דהיינו הפריקה והטעינה – אין בכך כדי לאיין באופן מיידי את זכאותו של הנפגע לפיצויים מכוח החוק.

לאמור, עדיין ייתכן ומדובר בשימוש ברכב מנועי. המודל אשר הציג השופט ריבלין בעניין זה נשען על תפיסה לפיה אירוע אשר מקיים הן את ההמעטה והן את הריבוי הוא למעשה אירוע המורכב משתי פעולות. היות ואחת הפעולות הוגדרה במפורש כתאונת דרכים, אין להדיר את זכותו של הנפגע לתבוע פיצויים במסגרת החוק. במילים אחרות, גם פריקה וטעינה הן פעולות אשר נעשות במסגרת השימוש התחבורתי ברכב כאשר הפציעה היא בירידה לצורך פריקת מטען או בעליה לאחר מכן.

פסק דין אוסם זכה לאחר קבלתו לאזכורים רבים בפסיקה. על פי פסק דין זה, במקרים בהם החזקה הממעטת מתנגשת עם החזקה המרבה, יש להעדיף את החיוב על פני השלילה. לדוגמא, במקרים בהם אדם נפגע כתוצאה מירידה לאחר העמסת מטען, כאשר בכוונתו להפעיל את הרכב ולנסוע מהמקום, יש להכיר בנפילתו כתאונת דרכים.

עם זאת, המקרה נבחן בהתאם לנסיבות והקו אשר מפריד בין תאונה רגילה לתאונת דרכים הינו דק מן הדק. לדוגמא בבר"ע 5099/08 חסן נביל נ. הדר חב' לביטוח בע"מ בית המשפט העליון חזר וקבע כי רשימת הפעולות המוגדרות כתאונת דרכים בחוק היא רשימה סגורה ואין לייבא שימושים נוספים לתוכה.

בעניין נביל מדובר היה באדם שנפגע כאשר נפל מארגז משאית בתום פעולת הטעינה. בית המשפט העליון קבע כי מדובר בחלק מפעולת הטעינה ועל כן האירוע נכנס בחזקה הממעטת בלבד.