האם תאונה של עובד ברכב PAR CAR היא תאונת דרכים?
| דרגו את המאמר |
|
תאונה עם רכב PAL CAR (מעין קלנועית) היא תאונת דרכים
מפעלים ומוסדות המשתרעים על פני שטח גדול, נעזרים לא אחת בכלי תחבורה קטנים על מנת לנוע ולהעביר מטענים ואנשים ממקום למקום. על פי רוב, מלבד הרכבים הנעים בשטח המפעל או המוסד, נעשה שימוש גם ברכבים קלים כגון קלנועיות וכדומה. האם תאונה של רכב קל כקלנועית היא תאונת דרכים? האם מדובר ברכב מנועי? האם קיימת חובה לבטח רכב כזה, כפי שיש לבטח מכונית "רגילה" או אופנוע?
להלן דוגמא לפסק דין אשר זהו עניינו. מדובר בעובד חברת חשמל אשר נפגע בתאונת עבודה שהתרחשה באוגוסט 2004. באותם הימים, התובע עבד בתור מפקח חדר האוכל בתחנת הכוח בחוף שמן בחיפה. תביעתו של האחרון הוגשה כנגד קרנית וכנגד חברת "התאמה", חברה אשר סיפקה לחברת החשמל כוח אדם וציוד. התביעה הוגשה גם כנגד נהגת רכב PAR CAR (מעין קלנועית), עובדת חברת "התאמה", אשר הייתה אחראית, לטענת התובע, לנזקים אשר נגרמו לו.
ביום התאונה, התובע ביקש מעובדת חברת "התאמה", להסיע אותו ממקום למקום במתחם המפעל, וזאת על גבי רכב ה-PAR CAR עליו נהגה. התובע טען כי העובדת הסכימה "להקפיץ" אותו אך נסיעתה המהירה והלא זהירה גמרה לו לעוף מהרכב ולהיפצע. התביעה הוגשה גם כנגד מעבידתו של התובע, וזאת נוכח הספק האם מדובר ברכב מנועי והאם עסקינן בתאונת דרכים. באופן חלופי, התובע הגיש תביעתו גם כנגד קרנית (קרן ממשלתית לפיצויים בגין תאונות דרכים), לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1995.
מדובר ברכב מנועי
בית המשפט קבע כי הרכב אשר במהלך נסיעתו נפגע התובע הינו רכב מנועי לפי חוק הפיצויים. בפסק הדין צוין כי מדובר בכלי אשר נע על כביש כרכב רגיל והמגיע למהירות של עד 24 קמ"ש. כמו כן, המנוע אשר מניע את הרכב הינו מנוע חשמלי המופעל על ידי מצברים ומדובר ברכב בעל ארבעה גלגלים, הילוכים, בלם יד, הגה, מקום לנהג, ומקום לנוסע נוסף. היות והרכב הוכר כ"רכב מנועי", בית המשפט נדרש לבחון האם ייעודו שימש לתחבורה יבשתית והאם היה זה ייעודו העיקרי לפי "המבחן הכפול".
קראו עוד בתחום:
בפסק הדין נקבע כי מדובר ברכב בעל שני ייעודים – העברת נוסע או שניים, והעברת מטענים וארגזים. הרכב שימש את עובדי חברת "התאמה" וזאת משום ששטחה של מעסיקתו של התובע הינו גדול והמרחקים בין המבנים השונים יכולים להגיע עד כדי מאות מטרים. בית המשפט קבע כי עובדה היא שהכלי שימש למעבר אנשים בין המבנים השונים, ועובדה כי התובע נפגע במהלך הנסיעה.
דהיינו, מדובר בכלי בלתי יציב אשר יצר סיכון בנסיעתו. לסיכום נקודה זו - נקבע כי הוכח הייעוד התעבורתי של ה-PAR CAR ולא הובאה כל ראיה מצד הנתבעים לכך שלרכב ייעוד נוסף זולת העברת אנשים וארגזים. דהיינו – ייעודו העיקרי של הכלי הינו "תחבורה יבשתית". הנתבעים ניסו לטעון כי מדובר ברכב תפעולי אשר נועד לנסוע רק בתחום הסגור של המפעל. כמו כן, נטען כי הרכב המדובר "פטור מחובת רישום ורישוי" לפי פקודת התעבורה.
טענות אלו לא הוכחו ונדחו בבית המשפט. בית המשפט הוסיף כי עצם העובדה שהחברה לא ביטחה כדין את הכלי בביטוח חובה, לא היה בה כדי ללמד שלא חלה על ה-PAR CAR חובת ביטוח. יצוין כי לא הוכח כי תקנה 95ד(3) של תקנות התעבורה, אשר קובעת בהתאם לפקודת ביטוח רכב מנועי חובת ביטוח לגבי רכב תפעולי, לא חלה במקרה דנן. בסופו של היום, בית המשפט קבע כי מדובר בתאונת דרכים והחבות לפצות את התובע הונחה לפתחה של קרנית.
