טיול טרקטורונים אשר נגמר בתאונת דרכים

דרגו את המאמר

מי אחראי לפצות נפגעת בתאונת טרקטורון?

אישה בת 21 נפצעה בתאונת דרכים במהלך טיול טרקטורונים. מאחר וקיומה של פוליסת ביטוח חובה עבור הטרקטורון בו נהגה הוטל בספק, התעוררה השאלה איזה גורם אחראי לנזקים שנגרמו לה עקב תאונת הדרכים.

ביום האירוע יצאה התובעת לטיול טרקטורונים בסמוך לאילת. הנסיעה על גבי הטרקטורונים התנהלה בשיירה, אשר בראשה נסע מדריך מטעם החברה. לטענת התובעת, במהלך הנסיעה עצרה נהגת הטרקטורון אשר נסעה לפני התובעת בפתאומיות, והתובעת, שלא הספיקה לעצור את הטרקטורון בזמן, התנגשה בה מאחור. מעוצמת החבטה נחבלה יד שמאל של האחרונה בכידון הטרקטורון, והיא פונתה לקבלת טיפול רפואי.

מומחה אורתופדי מטעם בית המשפט קבע לתובעת 12.25% נכות עקב הגבלת תנועה בשורש כף היד השמאלית, וירידה בתחושה בעצב הרדיאלי.

הנפגעת הגישה תביעה כנגד חברת הביטוח המבטחת את הטרקטורונים. כמו כן, התביעה הוגשה גם כנגד החברה אשר בבעלותה היו הטרקטורונים בעת האירוע, וקרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים. המחלוקת בין הצדדים עסקה בנסיבות האירוע, בחלוקת האחריות לנזק, ובגובהו של הנזק.

בעדות שנתנה התובעת במשטרת אילת ביום קרות התאונה, טענה האחרונה כי התאונה התרחשה עקב התנגשות בסלע אשר היה בצד הדרך. לאחר מכן שינתה התובעת את גרסתה, וטענה כי התאונה התרחשה עקב התנגשות בטרקטורון שנסע לפניה. בבית המשפט עומתה התובעת עם העדויות הסותרות שמסרה, והתקבלה גרסתה השנייה. התובעת הסבירה כי ביום התאונה היא הייתה שרויה בלחץ ובכאבים, ולא רצתה "לסבך" את חברתה, אשר נהגה בטרקטורון שבו התנגשה.

סיבה זו נמצאה כאמינה, וכאמור התקבלה עדותה בדבר ההתנגשות בטרקטורון אחר. בית המשפט פסק כי האירוע מהווה תאונת דרכים, המזכה את הנפגעת בפיצויים על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (הפלת"ד).

חוק הפלת"ד

חוק הפלת"ד נועד להוות פתרון אשר יבטיח פיצוי מהיר לנפגעים בתאונות דרכים, דרך החלת משטר של אחריות מוחלטת וויתור על מושג האשמה. עד לחקיקתו של חוק הפלת"ד (1975), התנהלו הליכים ארוכים ומסורבלים שנועדו להוכיח את אשמתו של הפוגע, כאשר בינתיים נותר הנפגע ללא פיצוי הולם.

חוק הפלת"ד נחקק אפוא מתוך נאמנות לעקרון הבטחת פיצוי לכל נפגע, ללא קשר לשאלת אשמו של הפוגע. אולם, שיטת ההגדרות בה נקט המחוקק בעת חקיקת חוק הפלת"ד מאלצת את בתי המשפט להפעיל הבחנות דקות ביותר, אשר לעיתים מבחינות בצורה מלאכותית בין מקרים אשר בפועל אין ביניהם הבדל ממשי.

על הטוען לזכות לפיצויים על פי חוק הפלת"ד מוטל הנטל להוכיח את זכאותו. זכאות זו מוכחת דרך הגדרת האירוע הנידון כתאונת דרכים, כפי שהיא מופיעה בסעיף 1 לחוק הפלת"ד, ומפורטת בפס"ד עוזר נ' אררט, מפי השופט ברק. קרנית הינה קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, שהוקמה מכוח חוק הפלת"ד. מכיוון שעל פי חוק הפלת"ד כל נפגע זכאי לפיצוי מאת חברת הביטוח של הרכב הפוגע, נדרשה הקמתה של קרן שתפצה נפגעים שהרכב שפגע בהם לא היה מבוטח בביטוח חובה.

האם הטרקטורון המעורב בתאונה היה מבוטח כחוק?

המבטחת טענה כי אין עליה חובה לשלם לתובעת, שכן בעת התאונה לא היו מבוטחים כל הטרקטורונים שהיו בבעלות חברת הטרקטורונים, והביטוח לא כלל את הטרקטורון עליו נהגה הנפגעת. קרנית טענה כי האחריות לתשלום הנזקים רובצת לפתחה של חברת הביטוח, ולחילופין, אם לא הייתה לטרקטורון המעורב בתאונה פוליסת ביטוח בתקפה בעת קרות התאונה, קרנית משוחררת מתשלום פיצויים, שכן חוק הפלת"ד פוטר את קרנית מתשלום לנפגע שנהג ללא רישיון רכב בתוקף.

בהיעדר ראיות סותרות, בית המשפט פסק כי הטרקטורון המעורב בתאונה היה מבוטח בעת הרלבנטית על ידי חברת הביטוח כפי שמתחייב על פי חוק. על כן, חברת הביטוח אחראית לתשלום על הנזק, ולא קרנית. כפיצויים נפסקו לתובעת 5,000 שקלים בגין הוצאות רפואיות, 25,000 שקלים בגין הזדקקות לסיוע מצד ג' עקב מוגבלות הנובעת מן הפגיעה, 120,000 שקלים בגין אובדן כושר עבודה, ו- 22,000 שקלים בגין כאב וסבל.