השאלה האם נותרה לתובעת נכות נפשית בעקבות התאונה

דרגו את המאמר

תאונות דרכים גורמות נזקים גופניים ונפשיים. כאשר בית המשפט נדרש לדון בשאלת הפיצוי, הוא מסתמך בעיקר על חוות דעתם של מומחים רפואיים, כדי לקבוע את גובה הפיצוי הראוי. מובן כי אדם שעבר תאונת דרכים, ירצה להגדיל את סך הפיצוי אותו יקבל. בניגוד לנזקים גופניים, קל יותר "לפברק" פגיעה נפשית שהיא קשה יותר מהפגיעה שהתרחשה באמת.

פסיכולוגים ופסיכיאטרים מסתמכים בעיקר על מוצא פיהם של האנשים, ונראה שיש נפגעים שמנסים לנצל עובדה זו. דוגמה לכך ניתן לראות בפסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה, אשר התמקד בשאלה האם נפגעת תאונת הדרכים נשארה נכה מבחינה נפשית ומה גובה פגיעה זו?

האם התובעת סובלת מנזקים נפשיים כה חמורים?

התביעה התבססה על חוות דעתו של מנהל החטיבה הפסיכיאטרית בבית החולים רמב"ם בחיפה. חוות הדעת מציינת, כי במהלך התקופה בה התובעת קיבלה טיפול פסיכולוגי ושיקומי-קוגניטיבי במכון לשיקום נפגעי ראש, היא סבלה מדיכאון. בזמן זה היא הייתה מביעה ייאוש ממצבה וניסתה אף להתאבד פעמיים. נטען כי כאשר התובעת הולכת ברחוב היא חוששת מאנשים אחרים ומהססת לחצות את הכביש.

התובעת מציינת כי היא פוחדת לישון בגלל קולות שמופיעים בלילה, ואומרים לה להתאבד ושאין טעם לחייה. התובעת ציינה כי היא מדוכאת מכך שהיא צריכה לוותר על חלום חייה, ללמוד ספרות באוניברסיטה. בחוות דעתו של המומחה, כתוצאה מהתאונה, התרחש שינוי במצב התובעת, שינוי שפוגע בתפקודה וכישוריה.

האומנם?! למרות חוות דעת זו, כאשר במהלך החקירה הנגדית של המומחה מטעם התביעה, הוא נחשף למידע חדש אודות התובעת, המומחה קבע כי לאור גילוי זה יש להפחית את שיעור הנכות הנפשית של התובעת. השופטת הצטרפה וקבעה, כי ממכלול הראיות שהוצגו בפניה, עולה תמונה אחרת מזו המצטיירת מחוות הדעת של המומחה מטעם התביעה. עדותה של התובעת הייתה בלתי אמינה והמידע שהוצג בפני המומחה מטעם התביעה, היה חלקי ומסולף, כפי שהסתבר במהלך המשפט.

צילומים של חוקר פרטי סותרים את עדות התובעת

השופטת מציינת כי התובעת נכנסה לבית המשפט בהליכה מוזרה וצולעת. אבל, בסרט הצילום שצילם חוקר פרטי, נראה שהתובעת הולכת רגיל. היא הולכת בצורה חופשית, נכנסת לבצע קניות וחוצה כבישים כאשר בידיה שקיות עמוסות מצרכים. נוסף לכך, בזמן חקירתה באולם בית המשפט, השופטת התרשמה כי כאשר התובעת נשאלת שאלות, היא בוחרת מה לזכור ומה לא.

כלומר, כל מה שמשתלב עם גרסתה היא זוכרת מצוין, אבל שאלות שלא נוחות לה, היא טוענת כי אינה זוכרת. בעדותה, התובעת ציינה כי אין היא עורכת קניות לבד, אבל כאשר הוצגה בפניה הקלטת, טענה כי עורכת קניות לפי רשימה שאמה מכינה לה. אם לא די בכך, התובעת טענה בפני המומחה מטעם התביעה כי היא נוטלת תרופות על בסיס קבוע. טענה זו התבררה כשקרית,

כאשר רופאת המשפחה של התובעת ערכה בדיקה ברשומות הרפואיות, והתברר שהתובעת כלל לא רכשה את התרופות שהומלצו לה. הפעם הראשונה בה התובעת רכשה תרופה נגד דיכאון, הייתה כאשר במסגרת הטיפול הפסיכולוגי, נודע לה כי התגלה שהיא שיקרה בקשר לנטילת התרופות. לאחר כשנה, רכשה תרופות לשינה. גם הרכישה הזאת הייתה מוזרה מבחינת התזמון, יום לפני החקירה הראשית של התובעת במשפט.

סתירות נוספות במצג שהציגה התובעת, התגלו באשר לתיאור ילדותה. בדו"ח של מוסד מסוים, מתוארת ילדות קשה. מצד שני, בדו"ח של מוסד אחר, מתוארים זיכרונות טובים. ראיה נוספת שחיזקה את עמדת הנתבעת באשר למצבה הנפשי האמיתי של התובעת, הייתה העובדה שהיא נרשמה למכינה. התובעת בעצם התחילה ללמוד אבל לא התמידה. מה שכן, היא נבחנה בבחינת מיון וקיבלה ציון ממוצע. המומחה מטעם התביעה טען כי לא ידע כלל על לימודיה ואין התאמה בין מה שהתובעת תיארה בפניו, ותוצאות מבחן המיון. לסיכום, נראה כי במקרה זה, התובעת לא הצליחה להטעות את בית המשפט באשר למצבה הנפשי האמיתי.