נטל ההוכחה ומשקלו כאשר חברת ביטוח טוענת לתאונת דרכים מבוימת
| דרגו את המאמר |
|
תאונת דרכים מבויימת - על מי מוטל נטל ההוכחה ומה משקלו?
חברת ביטוח אשר הוגשה כנגדה תביעת פיצויים בגין תאונת דרכים טענה כי מדובר בתאונת דרכים מבוימת ומטרתו של התובע במקרה זה היה לזכות בפיצויים לאחר פיטוריו מעבודתו. מהו אפוא נטל ההוכחה במקרה זה, האם יש להצמידו לנטל ההוכחה במשפט הפלילי (מעל לכל ספק סביר), וזאת בשל חשד ל"מעשים פליליים לכאורה", או שמא מדובר בתביעה אזרחית והנטל אמור להישאר בתחום זה. כמו כן, על מי מונח נטל ההוכחה.
בית המשפט קבע כי הנטל במקרה זה רובץ לפתחה של חברת הביטוח, אך האחרונה לא הרימה אותו כנדרש. הלכה פסוקה היא כי כאשר עסקינן בטענת תרמית, עוצמת הראיות ורצינותן גבוהה. בפסק הדין נכתב כי בין אם מדובר בחובת הוכחה ברמת שלישית (בין המשפט האזרחי לפלילי), ובין אם עסקינן בחובת הוכחה לפי מאזן ההסתברות (50-50), עדיין תרמית יש להוכיח כל פרטיה וחלקיה, על כל דקדוקיה ותגיה, ויש לעשות זאת בדרגת שכנוע מהגבוהות במשפט האזרחי.
קראו עוד בתחום:
במילים אחרות, נתבע בתביעה נזיקית אשר מעוניין לטעון לתרמית מצד התובע, נדרש להציג בפני בית המשפט "תשתית ראייתית בעלת משקל סגולי" הגבוהה יותר מהתשתית הראייתית ה"רגילה" במשפט אזרחי. עם זאת, נטל ההוכחה עודנו במסגרת מאזן ההסתברות.
לעניין זה, נקבע בפסק הדין, יש להבחין בין הנטל של התובע להוכיח כי מדובר בתרמית, לבין הנטל להוכיח את יסודות האירוע המוגדר. דהיינו, לתובע בתביעה הנזיקית עומדת למעשה "חזקת החפות" שדבריו נכונים ואמיתיים כל אימת שלא יוכח אחרת. גם לאחר שחברת הביטוח מעלה טענת זיוף או תרמית, המבוטח איננו צריך לשלול את מעורבותו במעשים פליליים בכל מקרה בו הוא מעוניין לזכות בכספי הביטוח.
לאמור, המבוטח צריך להוכיח את עילת תביעתו. לאחר הוכחת התרחשות תאונת הדרכים, לא יכול בית המשפט לאפשר הדבקת תווית עבריין לתובע ובמידה וחברת הביטוח סבורה כי בתרמית עסקינן, עליה להציג ראיות לכך.
חברת הביטוח לא הצליחה להוכיח את התרמית
במקרה דנן, חברת הביטוח הביאה לעדות את נהג הרכב אשר טען כי התובע שאל אותו האם אכפת לו שהוא יקפוץ מהמיכלית ויגיד לחברת הביטוח שהוא נפל. על בסיס עדות זו, ביקשה חברת הביטוח לבסס את טענות התרמית והזיוף. התובע-המבוטח דחה כמובן מכל וכל את הדברים. לטענתו, לא הייתה שיחה שכזו מעולם בין נהג המיכלית לבינו.
בית המשפט דחה את טענות חברת הביטוח. ראשית, לא היה עד נוסף לשיחה בין נהג המיכלית לבין התובע. אי לכך, מדובר ב"מילה כנגד מילה" כאשר שני בעלי הדין המעידים על השיחה או על קיומה הינם עדים בעלי עניין. חברת הביטוח טענה כי היות והיא הנתבעת העיקרית, אין לנהג המיכלית אינטרס כלשהו בהליך.
דברים אלו לא התקבלו בבית המשפט. בפסק הדין נכתב כי אמנם הכסף איננו יוצא מכיסו של נהג המיכלית, אך ניכר כי נהג המיכלית התרגז על התובע על כך ששמו הוכנס לכתב התביעה. זאת ועוד, חברת הביטוח לא הוכיחה שהעד איננו מעוניין וקבלת הבתיעה לא תגרור השתתפות עצמית מצידו.
יתרה מכך, בית המשפט קבע כי במידה ונהג המיכלית היה יודע על כוונתו של התובע ליטול חלק ב"מעשה נוכלות", כאשר הדברים קשורים לרכב בבעולתו, היה מצופה ממנו לפעול למניעת המהלך. קל וחומר כאשר ברור לו שהדברים יאלצו את עירוב חברת הביטוח שלו ואת מעסיקו.
