סכום פיצויים מוסכם לנפגע בתאונת דרכים

דרגו את המאמר

רקע ועובדות שאינן עוד במחלוקת

1. [להלן – "התאונה"].

2. הנתבעות הן מבטחות השימוש ברכב יונדאי שמספרו 35 – 810 – 79, השייך למעבידתו של בעל התובעת ואשר נמסר לשימושו של האחרון [להלן – "הרכב"]. 

3. בערבו של יום התאונה התקיימה חתונתו של בן התובעת, היא השתתפה בחתונה, אך בשעה 2.23 לפנות בוקר התקבלה בחדר מיון של בית החולים מאיר בכפר סבא בחשד לנקיעת קרסול, נבדקה על ידי אורטופד, הופנתה למעקב רופא מטפל ושוחררה לביתה. ביום 25.9.05, לאחר אבחון שבר בקרסול שמאל נותחה בהרדמה מלאה בבית החולים לשחזור פתוח ופנימי של השבר, גובסה ושוחררה למחרת לביתה, עם המלצה לחודש מחלה.

  1

המחלוקת

4. המחלוקת צרה ביותר ועובדתית ביסודה. התובעת טוענת כי התאונה אירעה במהלך ירידתה מהרכב הנהוג על ידי בעלה ואשר על כן הנה בגדר "תאונת דרכים"  מכוח החזקה המרבה [שימוש ברכב] בסעיף 1 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה – 1995 [להלן – "חוק הפיצויים"]. הנתבעות מסכימות כי אם אכן נפלה התובעת במהלך ירידה מהרכב, מדובר בתאונת דרכים על פי חוק הפיצויים, אלא לטענתן, התאונה אירעה בנסיבות שונות ושלא במהלך ירידה מהרכב ועל כן אינה בגדר "תאונת דרכים" המקימה כלפיהן חבות.

5. כל שנותר להכרעה הוא אם כך, מהן נסיבות התאונה.

דיון

הראיות

6. מטעם התובעת העידו היא עצמה, בעלה ובתה [להלן – "יורם" ו – "נועה"]. כמו כן הגישה התובעת במסגרת תיק המוצגים אישור משטרה על נתוני התאונה מיום 20.11.95 וכן הודעותיהם שלה ושל יורם במשטרה בדבר "תאונת דרכים עם נפגעים" מיום 31.10.05 זאת כראיה לעצם מסירתן ולמועד מסירתן [להלן – "ההודעות במשטרה"].

7. התובעת ועדיה העידו והצהירו כי עובר לתאונה, בשעה 15.30 או בסמוך לכך, נהג יורם ברכב, כאשר נועה הבת, ישבה לצדו והתובעת ישבה במושב האחורי מצד שמאל. המשפחה נסעה אותה עת למספרה של התובעת בכפר סבא, לרגל חתונת בנה של התובעת שאמורה הייתה להתקיים באותו ערב.

8. וכך העידו, בניסוח זהה / דומה בסעיף 5 לתצהיריהם: " לאחר שבעלי עצר את הרכב, ברחוב המייסדים בכפר סבא, הסמוך למספרה, וזאת במקביל למדרכה במקום מותר, ביקשתי לרדת מהרכב לכיוון המדרכה, שמשמאל לרכב, ואשר הרכב חנה, כאמור, בצמוד אליה. תוך כדי הירידה מהרכב ובמהלכה בעת שהושטתי את רגלי השמאלית מחוץ לרכב והעברתי את כובד משקלי עליה ע"מ לצאת מהרכב, סובבתי את הקרסול והשתטחתי מלוא קומתי על המדרכה ..". בהמשך הצהירה התובעת כי " עקב ההתרגשות שלקראת החתונה האמורה, שהתרחשה בסמוך לאחר מכן, באותו הערב, ניסיתי במאמץ עילאי להתגבר על כאביי ולהוסיף לתפקד אך ללא הצלחה ונאלצתי לדדות על רגל אחת. במספרה נעשו נסיונות ע"י
9.   2
10. אחותי שהוזעקה על ידי למקום, ושהינה אחות בבי"ח, לחבוש את הרגל, לשימה בקרח ולמרוח משחות שונות, אך ללא שיפור ניכר. לאחר מכן הביא בעלי מגן קרסול אשר גם הוא לא שיפר את מצבי.... בסביבות השעה 18:45 הגענו עם הרכב לאולם השמחות בו התקיים האירוע אך בשל כאביי, לא הצלחתי לצאת מהרכב בעצמי ובני אמיר פלג .... נאלץ לשאת אותי אל מחוץ לרכב ואז נתנה לי כלתי טיפות חזקות ביותר לשיכוך הכאב ... הטיפות ... אמנם סייעו להקלה זמנית של הכאב אך בסיום הערב, התמוטטתי והובהלתי לביתי. לאור הנפיחות הרבה של הרגל, נלקחתי עוד באותו הלילה ע"י בני, ואשר נשא אותי על כפיים ולאור מצבי, אל חדר המיון בביה"ח מאיר בכפ"ס, לשם הגענו כבר בשעות הקטנות של הלילה ...בביה"ח אובחן מצב הקרסול הקשה והחשש לשבר ותוך גיבוס הרגל".

11. התובעת הצהירה כי בעת התאונה נעלה כפכפים גבוהים. יורם ונועה הצהירו כי בראותם את הנפילה יצאו מהרכב על מנת לסייע לתובעת להתרומם מהרצפה ובשל כאביה העזים וכי סייעו לה להגיע למספרה שם נעשו ניסיונות להקלת סבלה.

12. כל אלה הצהירו והעידו גם על אשר אירע מאז התאונה ועד הגעת התובעת לבית החולים לפנות בוקר.

13. הנתבעות לא העידו עדים מטעמן אך הגישו מסמכים ומוצגים: מסמכים רפואיים, לרבות תעודת חדר מיון [בי"ח מאיר] מיום התאונה, מכתב שחרור מאשפוז של התובעת [בי"ח מאיר] מיום 26.9.05, פירוט טיפול במהלך האשפוז וכן אישורי הרופא המטפל בתובעת בקופת החולים [נ/4 – נ/6].

14. ממוצגי הנתבעות עולה כי במסמכים הרפואיים השונים לא פירטו התובעת או מי מלוויה, את נסיבות התאונה, בפרט כי אירעה תוך כדי ירידה מרכב ואף לא סיווגו אותה כ"תאונת דרכים". התיעוד הראשון העוסק בנסיבות ובסיווג התאונה כתאונת דרכים הנו אישור המשטרה מיום 20.11.05 וההודעות במשטרה מיום 31.10.05. עוד עולה כי מכתב דרישה ראשון מב"כ התובעת, המביא את גרסתה בדבר התאונה נשלח למבטחת  ב – 18.1.06.

ממצאים

15. התובעת, יורם ונועה מסרו גרסה זהה בעיקרה לגבי נסיבות התאונה. התובעת הדגימה באולם בית המשפט את אופן יציאתה מהרכב, את הושטת רגלה השמאלית קדימה, לכיוון המדרכה הסמוכה, את התעקמות הרגל, את נפילתה ואת כלל נסיבות העניין. עדויותיהם עשו עלי
16.   3
17. רושם אמין, של אנשים מן הישוב והן משתלבות עם הגיון הדברים. הם לא ניסו להאדיר את הגרסה ונמנעו מהעדה על דברים שאינם בטוחים בהם.

18. העובדה שהתובעת ומלוויה לא ציינו בחדר המיון של בית החולים כי מדובר ב"תאונת דרכים" אינה מעלה ואינה מורידה. אנשים מן היישוב אינם אמורים להכיר את הגדרות חוק הפיצויים ואת החזקות המרבות על פיו. אנשים מן היישוב גם אינם אמורים, בהגיעם לטיפול רפואי, בין דחוף ובין שאינו דחוף, לרבות לניתוח, כי עליהם למסור גרסאות מלאות לגבי פרטי תאונה, שמא אלו יעמידו להם ביום מן הימים עילת תביעה זו או אחרת, או יכשילו אותה. התובעת העידה, כי חבריהם הסבירו להם בחלוף זמן, כי מדובר ב"תאונת דרכים", כי עמידה על הסיווג הזה תקנה להם מימון הטיפול הרפואי ללא צורך ב"טופס 17" או במימון עצמי וכי כך עשו. יורם העיד כי דיווח לקצין התחבורה במקום עבודתו וזה הסביר לו גם כן כי מדובר ב"תאונת דרכים".  לא מצאתי ממש בטרוניית הנתבעות על כי בהגיע בני הזוג לניתוח, בחלוף 7 ימים מן התאונה, טרם ציינו בבית החולים כי מדובר בתאונת דרכים או טרם פירטו את נסיבות התאונה. גם אם קצין התחבורה כבר הסביר אותה עת ליורם כי מדובר בתאונת דרכים, ספק אם התובעת ויורם היו ערים למשמעות המושג מן הפן הרפואי – מימוני ומכל פן אחר שהוא. כפי התרשמותי מהשניים, כי מדובר באנשים נורמטיביים וישרים, אי הפירוט והציון רק מדגים את חוסר ניסיונם ותמימותם. זאת ועוד, מקובל עלי לחלוטין, כי נוכח ההתרגשות מהחתונה ואירועי הימים הסמוכים לה, לא עלה על דעת התובעת ומלוויה להיכנס לפרטי פרטים של התאונה. לאחר מכן, והחל מיום השחרור מהאשפוז  [26.9.05] שהתה התובעת בחופשת מחלה בת חודש ימים. בנסיבות אלה, אני סבורה כי מסירת הגרסה לראשונה בעת ההודעה למשטרה, כחודש לאחר מכן, נעשתה בתכוף לתאונה ומחזקת את גרסת התובעת. 

19. נועה, שהייתה בעת התאונה בת כ - 15, העידה כי אכן לא ראתה את אופן נפילת התובעת, שכן ישבה עובר לכך לצד אביה יורם במושב שליד הנהג והייתה עצמה במהלך יציאתה מהרכב. נועה העידה על צעקת אמה ועל מציאתה של אמה שרועה על הארץ לאחר הנפילה. מצאתי את עדותה אמינה. לא זקפתי לחובתה את חתימתה על סעיף 5 לתצהיר בו מתוארות נסיבות התאונה, כפי שהובאו מפי התובעת. נועה לא הצהירה כי היא ראתה את הדברים במו – עיניה ומתברר כי כך שמעה מפי אמה. נועה תיארה את התובעת לאחר הנפילה כמי ששרועה על בטנה וידיה קדימה. התובעת תיארה עצמה כמי שרגלה שמאלית התעקמה ו"נכנסה" מתחת לרכב [עמ' 17, ש' 10]. התובעת ניסתה לחשוב והעידה בהמשך כי נפלה על צד שמאל. יורם העיד כי "היא הייתה שרועה . באותה שנייה, אני לא זוכר. לא זוכר אם הייתה על הגב או על הצד.... [ש. היא הייתה על המדרכה עם הרגליים פשוטות לפנים] ... כן ...אמרתי שאני לא יודע אם הייתה שרועה קדימה או אחורה ... מה זה פשוטות, מפוסקות? אני לא זוכר באיזה
20.   4
21. מצב ...[עמ' 23, ש' 4 – 8]. לא מצאתי כי קיימת סתירה מהותית בין גרסאות עדים אלה, הגם שהתובעת נשאלה והשיבה כיצד נפלה והתמקמה מיד לאחר הנפילה. התובעת לא נשאלה האם זזה ממקומה ברגעים שחלפו בין נפילתה לבין הגיע יורם ונעה למקום הנפילה.

22. הנתבעות טענו כי יורם, בישבו בכסא הנהג, לא יכול היה לראות את נפילת התובעת במהלך הירידה הנטענת [המוכחשת] מהרכב. אך יורם העיד בביטחון שצפה בירידה ממראת הנהג [עמ' 22, ש' 16 – 17]. יורם הסכים כי ניסוח סעיף 5 לתצהירו, בעניין כובד משקלה של התובעת עובר לתאונה, הוא ניסוח של עורך הדין [שם] אך חזר על גרסתו לגבי הנפילה והאמנתי לו.

23. הנתבעות טענו כי התובעת נמנעה מהבאת ראיות והדבר צריך לפעול נגדה. לטענתן, היה על התובעת להעיד את אחותה שטיפלה בה לטענתה במספרה מיד לאחר התאונה וכן את קצין התעבורה במקום העבודה של יורם. אינני רואה עין בעין עם הנתבעות. אחותה של התובעת אינה עדה רלוונטית למחלוקת בדבר עצם הירידה מהרכב. כך אף קצין התעבורה. אין חולק כי יורם הנו מנהל מדור רישוי עסקים ואיכות סביבה במועצה האזורית דרום השרון וככזה קיבל ממקום עבודתו רכב וכי במקום העבודה פועל קצין תעבורה. אותו מקום עבודה הוא כאמור בעל הרכב ויורם העיד כי דיווח על התאונה, גם אם לא בכתב [עמ' 24, ש' 21 – 22]. יורם העיד כי לאחר שובו לעבודה "זמן קצר לאחר התאונה, כמה ימים" פנה לקצין התעבורה וזה הסביר לו כי מדובר בתאונת דרכים [עמ' 23 למטה – עמ' 24]. לא ברור לי לשם מה נדרשה עדותו של קצין התחבורה ובמה היעדרה מחליש את גרסת התובעת ויורם. לא מצאתי ממש בטענות אלה.

24. עוד טענו הנתבעות כי אי הבאת סרט וידאו מהחתונה שהתקיימה כאמור בערבו של יום התאונה, פועל נגד גרסת התובעת. אף כאן, לא ראיתי עין בעין עם הנתבעות. הרי מוסכם על הכל כי התובעת נפלה בשעות אחר הצהריים של לפני החתונה. עוד מוסכם כי התובעת אכן השתתפה באותו ערב ולילה בחתונת בנה והגיעה עם כאבים ושבר בקרסול לחדר מיון רק לפנות בוקר.  מה התכלית הראייתית של סרט הוידאו במקרה זה? ? לא מצאתי ממש בטענות אלה.
    

25. טופס מידע על תאונת דרכים ב – 20.11.05, הייתה כבר התובעת מיוצגת על ידי עורך דין. לא מצאתי ממש בטענה.

28. איני מתעלמת מהסבירות כי המשטרה התבקשה למלא טופס על תאונת דרכים לאחר שהיה בידי התובעת ויורם מידע על כך כי התאונה הנה בגדר "תאונת דרכים", אך גם בכך לא מצאתי פסול. כך נעשה בכל מקרה של תאונת דרכים.

29. מצאתי כי התאונה אכן התרחשה כגרסת התובעת ויורם, במהלך ירידה מהרכב ובטרם הסתיימה ירידה זו ואשר על כן מדובר ב"תאונת דרכים".

30. אכן מדובר במקרה זה בתאונה עצמית, במהלך "שימוש" של ירידה מרכב, בתאונה שעדי הראייה היחידים לה הנם התובעת ובני משפחתה, בעלי אינטרס בתוצאות התביעה  והגרסה המפורטת הראשונה לנסיבות התאונה, לא באה מיד בסמוך לתאונה.

31. כן ברור כי בנסיבות אלה חל סעיף 54 [2] לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א – 1971 . הסעיף קובע כי על בית המשפט הפוסק במשפט אזרחי במקרה כזה, על פי עדות יחידה נטולת סיוע, לפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות זו. הלכה פסוקה היא כי מקום בו נותן בית המשפט אמון מלא ומושלם בעדות יחידה [ואניח כי עדויות יורם ונועה כמו גם עדות התובעת עצמה, הנן כולן בגדר "עדות יחידה"] – יש בכך משום הנמקה מספקת לצורך הסעיף [ע"א 231/72, עזבון אלמליח נ' זוטא, פד"י כז [1] 679, 681., רע"א 33/07, רושקנסקי נ' תעבורה מיכל מלט בע"מ ואח' מתוך אתר נבו]. זה המקרה שלפני. זאת ועוד, מצאתי חיזוקים לגרסה  בהדגמת התובעת את אופן קרות התאונה באולם בית המשפט וכן במסירת הגרסה בעת ההודעות במשטרה, בתכוף לתאונה.

32. נמצא אם כך כי התאונה התרחשה תוך כדי ירידת התובעת מהרכב וטרם הסתיימה ירידה זו. אשר על כן מדובר בתאונת דרכים וקמה חבות של הנתבעות כמבטחות השימוש ברכב, כלפיה.

סוף דבר

33. מאחר שסכום הנזק מוסכם, אני מחייבת את הנתבעות ביחד ולחוד לשלם לתובעת את הסך של 143,299 ₪ [לאחר ניכוי תשלומים ממבטחים] בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. סכום זה כולל לפי הסכמת הצדדים את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד].