חיוב עפ``י פק הנזיקין מקום שנפגע נהג אופנוע ללא כיסוי בטוחי תקף כחוק

דרגו את המאמר

מדובר בתביעה לפי פקודת הנזיקין לפיצויים בגין נזקי הגוף (להבדיל מחוק הפלת"ד)שנגרמו לתובע בתאונת דרכים שהתרחשה בעת שרכב על גבי אופנועו בדרכו חזרה מעבודתו. אשת התובע תבעה אף היא בגין הנזקים הממוניים שנגרמו לה בשל כך .

עובדות המקרה:

במהלך רכיבתו על האופנוע התנגש התובע ברכב שהיה נהוג בידי הנתבע מס’ 1 ונגרמו לו פגיעות שונות בחלקי גופו. רגלו הימנית נפגעה קשות וניסיונות להציל אותה לא צלחו. באיזור הפצע בשוק ימין התפתח זיהום שהטיפול בו נכשל ובעקבותיו הופיע זיהום בדמו של התובע שהיווה סיכון חיים ובשל כך נקטעה רגלו הימנית מעל הברך.

אין מחלוקת כי מדובר בתאונת דרכים העונה על הגדרות חוק הפלת"ד. אולם, התובע רכב על האופנוע ללא כיסוי ביטוחי תקף ביום התאונה כנדרש לפי חוק. אי לכך, התביעה הוגשה לפי פקודת הנזיקין כנגד נהג הרכב השני והמבטחת את השימוש ברכבו (הנתבעת 2). השימוש ברכב שהיה נהוג בידי הנתבע היה מבוטח כדין אצל הנתבעת.

התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי.

הנתבע (נהג הרכב השני) הועמד בגין התאונה לדין פלילי בבית המשפט לתעבורה בפתח תקווה והורשע בעבירות הבאות: פניה שלא בבטחה, נהיגה בקלות ראש, גרימת תאונה וחבלה של ממש (עבירות לפי פקודת התעבורה והתקנות מכוחה). בהכרעת הדין בהליך הפלילי נקבע כממצא עובדתי כי התאונה אירעה בכביש מס’ 444 עת שהנתבע פנה עם הרכב שמאלה במטרה להשלים פניית פרסה לכיוון הישוב הבדואי הסמוך. נקבע כי ביצוע הפניה שמאלה נעשה במקום בו מצוי קו הפרדה רצוף במרכז הכביש, במקום וחשוך ומבלי שנקט באמצעים להשלמת הפנייה בבטחה. כתוצאה מהפניה חסם הנתבע את נתיב ההתקדמות של האופנוע שעליו רכב התובע, דבר שהביא להתנגשות האופנוע ברכב.

בא כוח הנתבעת לא חלק על כך כי ממצאיו של בית המשפט בהליך הפלילי קבילים כראיה לכאורה בהליך האזרחי מכוח סעיף 42א’ לפקודת הראיות ולא ביקש לסתור אותם ממצאים.

עילת התביעה, חוק הפלת"ד או פקודת הנזיקין?

הצדדים היו חלוקים בשאלת קיומה של עילת תביעה מכוח פקודת הנזיקין למשולל זכאות לתבוע לפי חוק הפלת"ד בגין העדר כיסוי ביטוחי תקף ביום התאונה, בשאלה האם יש מקום לייחס לתובע אשם רשלנות תורמת לאירוע התאונה, מחלוקת קשה נוספת בין הצדדים גבי סוג התותבת לה זקוק התובע וגבי גובה הנזק, לרבות שאלת הגבלת הפיצוי לפי התקרות הקבועות בסעיף 4 לחוק הפלת"ד.

הנשיאה קיבלה את התביעה ולהלן עיקרי פסק דינה בהתייחס לטענות שהועלו:

(1) הנתבעת טענה כי עקרון ייחוד העילה הקבוע בסעיף 8 לחוק הפלת"ד מונע מן התובע לתבוע את נהג הרכב השני והמבטחת של השימוש בו מכוח פקודת הנזיקין. לשיטתה, התאונה עונה על הגדרת "תאונת דרכים" לפי חוק הפלת"ד ולכן לכאורה קיימת לתובע עילת תביעה על פי חוק הפלת"ד, אולם, בהעדר ביטוח חובה תקף בזמן התאונה לשימוש באופנוע, נשללה זכאותו, מבחינה דיונית, לתבוע את נזקין מכוח חוק הפלת"ד (סעיף 7(5) לחוק הפלת"ד) ולאור הוראת סעיף 8(ג) לאותו חוק, אין הוא זכאי לתבוע את הנתבעים או מי מהם מכוח פקודת הנזיקין.

הנשיאה דחתה טענה זו וקבעה כי עקרון ייחוד העילה אינו שולל את זכותם של התובעים לתבוע את הנתבעים בגין נזקיהם מהתאונה על פי דיני הנזיקין הרגילים וכי הפרשנות המוצעת על ידי בא כוח הנתבעת לסע’ 8(ג) לחוק הפלת"ד אינה עולה בקנה אחד עם לשון חוק הפלת"ד ופסיקת בית המשפט העליון.

(2) כן קבעה הנשיאה כי אין לייחס לתובע רשלנות תורמת לאירוע התאונה וכי התאונה נגרמה בשל אשמו של הנתבע בלבד.

(3) בא כוח הנתבעת ביקש להגביל את הפיצויים בגין הפסדי שכר והנזק הלא ממוני לתקרות הקבועות בסעיף 4 לחוק הפלת"ד בטענה כי אי הגבלת הפיצוי כאמור מנוגדת לתקנה הציבור שכן תוצאתה פסיקת פיצויים יותר גבוהים (מכוח פקודת הנזיקין) למי שלא קיים את הוראות החוק וביטח את רכבו בביטוח חובה, לעמת אלה שקיימו את הוראות החוק וזכאים לתבוע על פי חוק הפיצויים. טענה זו נדחתה.
הנשיאה קבעה כי אמנם מ דובר בתוצאה שאינה נקייה מביקורת אך אין להגביל את הפיצויים לפי התקרות הקבועות בסעיף 4 לחוק הפלת"ד לאור הוראות חוק הפלת"ד וההיסטוריה החקיקתית שלו וכי הגבלה מצריכה מעשה חקיקה.

(4) בין הצדדים נטושה היתה מחלוקת קשה כאמור לגבי סוג התותבת. התובע, בהיותו נכה מעבודה, קיבל תותבת מהמל"ל באמצעות קופת החולים בה הוא חבר. התובע ביקש לפסוק לו פיצוי בגין רכישה ושימוש בתותבת ממוחשבת (c-leg) אותה מספקת המדינה לחלק מנכי משרד הביטחון. עלותה של התותבת הממוחשבת גבוהה בהרבה מעלותה של התותבת אותה קיבל התובע מהמל"ל. בקשתו של התובע לקבל תותבת ממוחשבת מהמל"ל סורבה.

הנשיאה נעתרה לבקשת התובע ופסק לו פיצוי בגין רכישה ושימוש בתותבת ממוחשבת בהיותה, כפי שמצא בית המשפט מחומר הראיות ועל חסרונותיה, התותבת הנותנת לו מענה טכנולוגי מתקדם והולם יותר את צרכי התובע כקטוע גפה מעל הברך. הנשיאה קבעה כי העובדה כי התותבת הממוחשבת מסופקת על ידי המדינה רק לנכי משרד הביטחון אין בה כדי להצדיק שלילת זכותו של התובע לקבל פיצוי בגין תותבת זו מקום בו הוכחה יעילותה ויתרונותיה ביחס לתותבת אותה קיבל מהמל"ל ובה עושה שימוש כיום. עוד ציינה הנשיאה כי על התובע למצות את זכויותיו מול קופת החולים בה הוא חבר ולהמשיך ולנסות לקבל מהמל"ל מימון עבור תותבת זו.

בהקשר זה הפנה בא כוח הנתבעת להחלטת בית המשפט העליון בבג"צ 9863/06 קר"ן- עמותת קטועי רגלים לוחמים ואח’ נ’ מדינת ישראל- שר הבריאות, מיום 28.7.08, בה נדחתה עתירה הנסובה על ההבחנה בין רמתם ואיכותם של השירותים הניתנים לנכים קטועי גפיים זכאי משרד הביטחון וקטועי גפיים זכאי חוק ביטוח בריאות כפי שהוסדר בחקיקה הרלוונטית. באותו עניין נקודת המוצא של בית המשפט העליון היתה כי אביזרי השיקום הממומנים לזכאי משרד הביטחון מכוח החקיקה והנוהל הרלוונטיים הינם מסוג ומאיכות גבוהים יותר בהשוואה לאביזרי השיקום הממומנים לזכאי חוק ביטוח בריאות. בית המשפט העליון אישר אותה הבחנה וקבע כי לא מ דובר באפליה פסולה.
הנשיאה בפסק דין זה קבעה כי החלטה זו של בית המשפט העליון אינה מחייבת במישור היחסים בין התובע והנתבעת ככל שהעניין מתייחס לפיצויים שעל הנתבעת לשלם לו בגין התאונה.