מהי השקידה הסבירה אשר צריך קטין לנקוט במסגרת הגשת תביעה נגד קרנית?
| דרגו את המאמר |
|
דחיית תביעה נגד קרנית בגין ידיעה בדבר זהות הנהג
בית המשפט דחה תביעה בגין תאונת דרכים אשר הוגשה כנגד קרנית מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. ההחלטה של בית המשפט לדחות את התביעה נבעה מהעובדה כי התובעות, קטינה והוריה, ידעו את זהות הנהג הפוגע, או למצער לא עשו די על מנת לאתרו.
התובעת, קטינה בעת האירועים, טענה כי בעת שהלכה לבית הספר, עלה רכב חולף על רגלה והפילה ארצה. התביעה הוגשה כאמור נגד קרנית, וזאת משום שזהות הנהג הפוגע אינה ידועה.
קראו גם:
- רוכב אופנוע או הולך רגל - האם ניסיון לבצע הונאה כלפי קרנית?
- קרנית - פיצויים לאחר תאונת דרכים כאשר נהג הרכב היה בלי רישיון
- דחיית בקשה לייצוג בגין אי כדאיות כלכלית, האמנם?
- רשלנות מקצועית של עורך דין בתביעה נגד קרנית, האמנם?
עילת התביעה נגד קרנית מבוססת על סעיף 12(א)(1) לחוק הפיצויים וזאת בטענה כאשר הנפגע איננו יודע את זהות הנהג הפוגע. ההלכה הפסוקה קובעת כי על מנת להקים עילת תביעה נגד קרנית, חייב הנפגע להראות כי ניסה הוא לאתר את הנהג ועשה מאמצים סבירים לכך.
מהי שקידה סבירה?
מדובר למעשה במונח הנקרא "שקידה סבירה". בית המשפט העליון עמד בפסיקתו על מהותה של השקידה הסבירה במקרים כגון דא - "נפגע שאינו פועל באורח סביר על-מנת שניתן יהיה לפנות לחברת הביטוח שאחראית לפיצוי, ומבקש להסתמך על רשת הביטחון של קרנית, מסכל את מדרג הביטוח שנקבע בחוק".
למעשה, נפגע זה מנסה להעביר את משא הפיצויים מכתפיהם של האחראים הראשוניים אל כתפי ברירת המחדל הממומנת מכספי הציבור. יש לציין כי חבות של קרנית מכוח חוק הפיצויים איננה חבות חוזרת וקרנית אמורה לשאת במקרים אלו בחבות במלואה.
פסקי דין בנושא זה:
- תביעת מל"ל נ’ חברת כוח אדם וקרנית
- שאלת החבות - נזקי גוף לתובע שיצא מרכב ונפגע ע"י רכב חולף
- תביעה נגד קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות
בבוא בית המשפט לבחון את השקידה הסבירה, נותנים השופטים משקל רב לנסיבותיו הספציפיות של המקרה הנדון. בין נסיבות אלו נמנים מצבו של הנפגע לאחר התאונה, אופי התאונה, הסבריו של הנפגע בדבר השקידה הסבירה שהפעיל וכדומה.
באופן פרטני, ניתן להבחין במספר מקרים טיפוסיים אשר במסגרתם לא יכול היה הנפגע לזהות את הפוגע. מקרה אחד הינו מקרה של פגע וברח. מדובר במקרה הברור ביותר המקים עילה לתביעה כנגד קרנית. דין דומה חל במקרים בהם גילו של הנפגע, או פגיעתו הפיסית בתאונה, אינם מאפשרים לו לזהות את הרכב הפוגע. מצב נוסף הוא במקום בו הנפגע היה מצוי במצב נפשי קשה לאחר התאונה, או במקרים בהם הנהג הפוגע מסרב לתת את פרטיו ונמלט מהמקום.
בית המשפט: זהות הנהג, ידועה גם ידועה
במקרה דנן, בית המשפט קבע כי זהותו של הנהג הפוגע הייתה ידועה לתובעת ולבני משפחתה. כמו כן, ניתן היה לאתר את הנהג ולהגיש את התביעה כנגדו. בית המשפט ציין כי לא ניתן לצפות מהקטינה, אז בת 13, כי תעשה הכל לאתר את הנהג. עם זאת, חובה זו הייתה מוטלת על הוריה והללו לא ביצעו אותה כנדרש.
ההורים ידעו כי עדת הראייה אשר הייתה עם בתם הינה בת כיתתה. עם זאת, ההורים לא פנו לחברה זו ולא ביקשו לדעת פרטים כלשהם לגבי התאונה. כמו כן, מהתמלילים אשר הוצגו לבית המשפט, אשר מקורם הינו בחקירות של חוקר מטעם קרנית, ניכר היה כי המעורבים עושים ימים כלילות לטשטש את זהותו של הנהג.
יצויין כי עוד בטרם הוגשה התביעה, שלחה קרנית מכתב לבא כוחה של הקטינה בו היא מציינת כי את שמו של הנהג, לרבות מספר רכבו וחברת הביטוח המבטחת אותו.
"באה קרנית, לה אינטרס מובהק ומובן באיתור הנהג, פעלה ואיתרה אותו, והמציאה את פרטיו לבא כוח התובעת על מגש של כסף", נכתב בפסק הדין, "בנסיבות אלו, אין עוד מקום לטענת התובעת כי פרטי הנהג הפוגע לא ידועים".
