פיצויים בגין השנים האבודות עבור רופא עולה חדש שלא עסק במקצועו בישראל

דרגו את המאמר

פיצויים למשפחתו של רופא וטרינר אשר נהרג בתאונת דרכים

כיצד יש לחשב את הפיצוי הכספי, בגין השנים האבודות, אשר ישולם לבני משפחתו התלויים של אדם שנהרג בתאונת דרכים? האם יש להעמיד את שכרו המוערך של המנוח על כ-20,000 שקלים לחודש, בגין היותו רופא וטרינר, או שמא יש לקבל את טענות חברת הביטוח לכך שהמנוח מעולם לא היה מועסק במקצועו בפועל?

תביעה זו הוגשה לאחר תאונת דרכים בה נהרג עולה חדש אשר היה בן 31 במותו ועלה מרוסיה בגיל 23. טרם עלייתו של המנוח מרוסיה, הוא למד רפואה וטרינרית אולם לא הספיק לעבוד במקצועו בארץ מולדתו. לאחר שעלה ארצה, למד המנוח עברית באולפן והצליח לעבור בהצלחה את המבחנים בארץ.

      קראו עוד בתחום:

• חישוב כושר השתכרות בהתאם לשכר משתנה - השנים האבודות
• הלכת השנים האבודות - עורכת הדין לא צפתה את שינוי ההלכה
• הלכת השנים האבודות - חישוב אובדן השתכרות לילד מוכשר מהרגיל

המנוח קיבל רישיון לעבוד בישראל כווטרינר, אך במשך ארבע שנים לא הצליח למצוא עבודה בתחום (או כלל לא ניסה). למעשה, בשמונה השנים בהם גר המנוח בישראל, הוא עבד במשך כשנה וחצי באופן לא רצוף בעבודות שונות בתחומי השמירה והניקיון. כמו כן, 11 בקשות שונות הוגשו על ידי המנוח למוסד לביטוח לאומי עבור הבטחת הכנסה.

כיצד יחושב השכר הקובע?

הואיל ולא מדובר בתביעת תלויים אלא תביעת עיזבון, הוחלה על המקרה הלכת פינץ'. הלכה זו קובעת כי יש לחשב את הפסד יכולת השתכרותו של המנוח בשנים האבודות בשיעור של 30% מהכנסתו. בין הצדדים הייתה מחלוקת, כאמור, בנוגע לשכר הקובע לעניין זה.

בני המשפחה טענו כי יש לחשב את בסיס השכר על פי הכנסתו של רופא וטרינר בשירות הציבורי וברשויות המקומיות, העומד, לטענתם, על סך בסיס של כ-20,000 ₪. מנגד, חברת הביטוח טענה, כי לאור מצבו הבריאותי של המנוח (בעיות כבד קשות בגין שתייה אלכוהול ואורח חיים לא בריא), ובהתחשב בעובדה שהתובע מעולם לא היה מועסק בארץ ו\או ברוסיה במקצועו, יש לפסוק עבור התובעים סכום חד פעמי בשיעור של 50,000 שקלים בלבד.

בית המשפט קבע כי יש לדחות את טענות בני המשפחה מחמת מספר טעמים. ראשית, מאז שקיבל המנוח את רישיון העיסוק בוטרינריה, הוא לא עסק בתחום במשך ארבע שנים. שנית, דו"ח רציפות בעבודה של המוסד לביטוח לאומי, כמו גם תעודת הציבור של המל"ל, הצביעו על כך שהמנוח פנה לקבלת גמלת הבטחת הכנסה במספר הזדמנויות שונות (8 מהן לאחר קבלת רישיון הווטרינר).

בנוסף, מהנתונים אשר הוצגו בפני בית המשפט, ניכר היה כי כמות הווטרינרים בישראל עולה באופן משמעותי על מספר המשרות האפשרויות ברשויות המקומיות ובמשרדי הממשלה. כמו כן, התובעים לא הציגו נתונים לעניין זה מבחינת תעסוקה בשוק הפרטי. לאמור, מרבית הווטרינרים בישראל אשר מועסקים במסגרת ציבורית עובדים במשרה חלקית בלבד.

מומחה רפואי מטעם ההגנה, אשר הגיש חוות דעת מטעמו שלא נסתרה על ידי התובעים, טען כי המנוח ניהל אורח חיים בלתי בריא בעליל, אשר היה מביא לקיצור תוחלת חייו ב-20 שנה לפחות. בית המשפט אף הטיל ספק ביכולתו של המנוח להשתלב בשירות הציבורי והממשלתי בתור וטרינר, זאת בהתחשב בעבודה שמדובר היה באדם שסבל מאלכוהוליזם (ואף אושפז בשל שתייה מרובה בבית החולים).

לסיכום, בית המשפט קבע כי יש להעמיד את שכרו הקובע של המנוח לצורך חישוב השנים האבודות על 4,000 שקלים לחודש. אי לכך, נפסקו עבור המשפחה פיצויים בסך כ-320,000 שקלים בגין השנים האבודות של המנוח לאחר תאונת הדרכים.