האם נהג אשר נזרק מרכב במהלך שוד הוא נפגע תאונת דרכים?

דרגו את המאמר

נהג נזרק מחוץ לרכב במהלך ניסיון גניבה – האם תאונת דרכים?

תאונת דרכים מוגדרת בסעיף 1 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, כמאורע אשר במהלכו נגרם לאדם נזק גוף בגין שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה. הגדרה זו הורחבה על ידי החוק והפסיקה למקרים רבים נוספים כגון פגיעה במהלך ירידה מהרכב, פגיעה בעת תיקון דרך, פגיעה בשל התפוצצות או התלקחות הרכב וכדומה.

החוק מחריג תאונות דרכים אשר נגרמו במתכוון כאשר הרכב שימש למעשה כ"כלי נשק" ולא כרכב מנועי לצורכי תחבורה. האם נהג אשר נזרק מרכבו במהלך שוד המכונית זכאי להכרה כנפגע תאונת דרכים? סוגיה זו הונחה לפתחו של בית המשפט המחוזי בתל אביב.

      קראו עוד בתחום:

• האם תאונת דרכים במתכוון כאשר הנהג הורשע בכתב אישום בביצוע עבירות ללא כוונה
• האם תאונת פגע וברח המזכה בפיצויים או שמא תאונה במתכוון?
• תביעה להכרה בתאונת דרכים - האם מדובר בדריסה?

כאמור, לצד ההגדרה הבסיסית של תאונת דרכים, המצויה בסעיף 1 לחוק, מצויה גם החזקה הממעטת המחריגה אירועים של תאונה מכוונת מגדרי החוק. מדובר למעשה בתאונה אשר איננה מקרית והיא תולדה של מעשה מכוון. החזקה הממעטת הוכנסה לחוק בשנת 1989, במסגרת ניסיון המחוקק לחדד את המבחן התעברותי המהווה את הבסיס להכרה בנפגע תאונת דרכים.

השופט אור, בע"א 2199/99 עזבון המנוח לזר, ז"ל נ' נ' רשות הנמלים והרכבות, פ"ד נד(1) 938 (2001), התייחס לכך באופן הבא - "מטרתו של התיקון הייתה להביא לקידום המבחן התעבורתי ולהוציא מהגדרת תאונת הדרכים שימושים ברכב שלא נבעו מהשימוש במכונית למטרות תחבורה. דהיינו, מקרים בהם הפגיעה נגרמה עקב מעשה מכוון שמטרתו הייתה להסב נזק לאדם אחר והרכב שימש את התוקף כחרב".

מהו הסייג ל"תאונה במתכוון"?

ישנו תנאי אשר מסייג את החזקה הממעטת. על פי סייג זה, גם אם מדובר באירוע אשר נגרם במתכוון, במטרה לגרום נזק לאדם, בית המשפט בוחן האם הנזק נגרם ישירות על ידי המעשה עצמו. החזקה הממעטת איננה תקפה כאשר הנזק נגרם רק מהשפעתו של המעשה על השימוש ברכב מנועי. במילים אחרות, כאשר הנזק הינו רק תוצאה עקיפה של המעשה, אזי שמדובר בתאונת דרכים. לדוגמא, כאשר נהג נפגע מזריקת אבן מכוונת, והפגיעה הראשונית הזאת גורמת לאובדן השליטה על המכונית ולתאונה קשה. מקרה זה הוא עדיין בבחינת תאונת דרכים במובן החוק.

במקרה דנן, מדובר בנהג אשר אסף בדרכו טרמפיסט שהמתין בצד הדרך. במהלך הנסיעה, החל הטרמפיסט לנסות ולהשתלט על הרכב, וזאת תוך שהוא דוחף את הנהג אל מחוץ למכונית. בסופו של דבר, הנהג נכנע לטרמפיסט והלה המשיך בנסיעה עם הרכב.

היות ולא היה ניתן לאתר את הטרמפיסט או את הרכב, הוגשה תביעת פיצויים בגין תאונת דרכים, על ידי הנהג וכנגד קרנית. קרנית טענה כי חלה במקרה זה החזקה הממעטת, ולא מדובר בתאונת דרכים. הנפגע טען כי ההפך הוא הנכון. בית משפט השלום דחה את טענות קרנית וקיבל את התביעה. קרנית הגישה ערעור על כך לבית המשפט המחוזי, וערעורה התקבל.

המחוזי: שוד דרכים איננו סיכון טבעי

המחוזי קבע כי "שוד דרכים" איננו נחשב לאירוע שכיח אשר מהווה סיכון טבעי לתנועה של כל נהג בדרכים. במילים אחרות, לא מדובר בסיכון אשר נובע מהאופן הרגיל בו נעשה השימוש ברכב למטרות תחבורה. מטרתו הברורה של הטרמפיסט במקרה זה הייתה לגנוב את המכונית. בתוך כך, דחק העבריין את הנפגע מתוך מושב הנהג ואילו זה - במהלך המאבק - נתלה על דלת הרכב כשפלג גופו העליון מחוץ לרכב, עד אשר נפל ונחבט בקרקע בעוד העבריין ממשיך בנסיעה.

המניע הסופי של העבריין היה אמנם גניבת הרכב, אך קודם לכן הוא "נאלץ" לפגוע בנהג - זאת עשה האחרון בכוונה ברורה. בפסק הדין נכתב כי אין מנוס מלקבוע כי מדובר במקרה בו חלה החזקה הממעטת אשר מוציאה את גדרו של האירוע דנן מהגדרת תאונת דרכים. אי לכך, נקבע כי הנהג אינו זכאי לפיצויים מקרנית, ועליו להשיב כספים אשר שולמו לו על ידי קרנית, לאחר פסק הדין לטובתו בבית משפט השלום.