שבר בקרסול לאחר ירידה מאוטובוס, האם תאונת דרכים?

דרגו את המאמר

האם תאונת דרכים בעת ירידה מאוטובוס בתחנה בנהריה?

 

מאז שנת 1975, בה נחקק חוק הפיצויים לנפגעי תאונות הדרכים, אין כבר התדיינויות משפטיות בנוגע לנזקי גוף שנגרמו כתוצאה מנהיגה רשלנית. עם זאת, לפעמים מתפתחים דיונים בשאלה האם אירוע מסוים מהווה תאונת דרכים או לאו. הדבר חשוב מאוד שכן ברגע שהאירוע מוגדר כתאונת דרכים, חברת הביטוח של נהג הרכב הפוגע צריכה לפצות את הנפגעים, ללא קשר לשאלת אשמתו של הנהג או אשמתו של הנפגע. ניתן להביא כדוגמה את האירוע הבא, שהתחרש בתחנת אגד בנהריה.

התובעת בכתב תביעתה טענה כי נסעה באוטובוס של חברת אגד. כאשר הגיעה לתחנת אגד בנהריה, רצתה לרדת מהאוטובוס. לטענתה, כאשר היא ירדה מהדלת הקדמית היא נפלה ונחבלה. התביעה הוגשה כנגד חברת אגד והחברה המבטחת, בטענה כי אירוע זה מהווה תאונת דרכים בגינו הן חייבות לפצות אותה.

 
חוסר אמינותה של התובעת

התובעת סובלת מנכות של 65%, אבל בית המשפט התרשם כי התובעת סובלת גם מפגיעה נפשית מסוימת. עדותה של התובעת הייתה מבולבלת ומלאת סתירות. כמו כן, העדות היחידה שתמכה בעמדתה הייתה מבולבלת גם כן. העדה הנוספת מסרה כי היא ראתה את התובעת נופלת אבל בעדותו במשטרה טענה כי לא ראתה את התאונה כלל. למרות עדויות מבולבלות אלו, בית המשפט קיבל את התביעה.

תאונת דרכים

חוק הפיצויים לנפגעי תאונות הדרכים מגדיר מהי תאונת דרכים. זהו "אירוע תאונה עקב שימוש ברכב מנועי". ראשית, יש להוכיח כי התרחש "אירוע". על פי עדותו של נהג האוטובוס, האוטובוס היה בעצירה מוחלטת כאשר התובעת החליטה לרדת מהדלת הקדמית. כאשר היא הורידה את הרגל למדרגה הראשונה, היא התיישבה והתחילה לצעוק. הגרסה הזאת של נהג האוטובוס, דומה לגרסתו אשר הופיעה בהודעה למעבידו על התאונה.

 

שנית, יש להוכיח כי התרחש נזק גופני עקב האירוע. על פי עובדות המקרה, לאחר האירוע הוזמן אמבולנס למקום. האמבולנס הוביל את התובעת לבית החולים שם אובחן אצלה שבר בקרסול. לכן, קשה לקבל את טענתן של הנתבעות כי האירוע היה מבוים. בית המשפט היה בספק לגבי כך שהתובעת עלתה לאוטובוס בעודה סובלת משבר בקרסול, וזאת רק בשביל לביים את אירוע התאונה על מנת לקבל כספים.

על פי ההתרחשות, כפי שהיא הוכחה לא רק על ידי עדויות התובעים, אלא גם הנתבעים, בית המשפט קובע כי התרחשה תאונת דרכים. נציין רק כי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים קובע משטר של "אחריות מוחלטת" ולא התרשלות. כלומר, נהג הרכב נושא באחריות לנזקיו של מי שנפגע מרכבו, ללא קשר לשאלה האם הוא אשם באירוע או לאו.

גובה הנזק

בית המשפט פסק כי בעקבות האירוע, התובעת סבלה מנזק בקרסול. כמו כן, התובעת נזקקה לטיפול רפואי בבית החולים. בשל העובדה שלא הונחה בפניו של בית המשפט שום חוות דעת רפואית לגבי הנזקים שנגרמו לה עקב התאונה, המסקנה הינה שלא נגרמה לתובעת נכות כלשהי. בית המשפט לקח בחשבון שמדובר באישה נכה המקבלת גמלאות מהמוסד לביטוח לאומי.

 

מכאן נבע כי לא נגרמו לה הפסדי הכנסה עקב התאונה. הטיפול הרפואי לו זכתה התובעת, היה מכוסה כולו על ידי קופת החולים. לכן, בית המשפט פוסק לתובעת סכומי פיצויים על הצד הנמוך. הכאב והסבל שנגרם לתובעת הוערך ב- 4,000 ₪. כמו כן, התובעת נזקקה לעזרה של צד ג', בשווי 2,000 ₪. הנתבעים גם נדרשו לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור של 13% מסכום זכייתה בתוספת מע"מ.

לסיכום, נראה כי למרות חוסר האמינות ששידרה התובעת, תביעתה התקבלה עקב ראיות חיצוניות לאירוע שהתרחש. כאמור, במקרים של תאונות דרכים יש משטר של אחריות מוחלטת. לכן בתי המשפט נכונים יותר להכיר באירועים גבוליים, שלא ברור האם הם מהווים תאונת דרכים או לא, בשל העובדה שמי שנושא בנטל הפיצוי הינן חברות הביטוח.