רכב אשר חנה בשוליים של כביש בין עירוני היה מעורב בתאונה
| דרגו את המאמר |
|
רוכב אופניים היה מעורב בתאונה עם רכב אשר חנה בצד כביש בינעירוני
צעיר בן 21 רכב באפריל 2008 על אופניו בכביש אשר מוביל מירושלים לכביש מס' 1. במהלך הרכיבה נתקל הצעיר ברכב אשר עמד בצד הדרך. רוכב האופניים הגיש כנגד בעל הרכב וחברת הביטוח שלו תביעת פיצויים, וזאת משום שלטענתו מדובר היה בתאונת דרכים על פי הגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.
לעומת זאת, הנתבעים טענו כי אין עסקינן בתאונת דרכים. לטענתם, רכבו של הנתבע חנה במקום אשר מותר לחנות בו. כמו כן, הנתבעים הוסיפו כי רק פגיעה של רכב נוסע ברכב חונה נכנסת תחת החזקה המרחיבה בחוק הפיצויים.
התובע טען כי אכן מדובר בתאונת דרכים תוך שהוא מציין כי רכבו של הנתבע חנה בצידו של כביש מהיר, מקום האסור לחניה. לדבריו, נהג הרכב ישב ברכבו בעת האירוע הוא יודע זאת משום שהאחרון בא לבדוק מה מצבו לאחר התאונה. זאת ועוד, רוכב האופניים הוסיף כי בסמוך למקום ניצב שלט האוסר בבירור על החניה בצידי הכביש.
הנתבע טען, לעומת זאת, כי הוא עצר את הרכב בצד הכביש על מנת לבדוק בעיה מנועית, והרכב עמד במקום אשר איננו מפריע לתנועה. לדבריו, לפתע הוא שמע קול חבטה מאחורה וכאשר הלך לבחון מה אירע הוא נתקל בתובע.
האם מדובר בתאונת דרכים?
בין הצדדים לא הייתה מחלוקת כי יש לבחון האם מדובר בתאונת דרכים, אם לאו. חוק הפיצויים קובע כי מאורע אשר נגרם בעקבות פגיעה ברכב שחנה במקום בו אסור לחנות הוא תאונת דרכים. בהקשר זה, בית המשפט נדרש לבחון האם הרכב אשר בו הנתבע נהג, אכן חנה במקום אסור, והאם פגיעת רוכב האופניים ברכב הינה פגיעה ברכב. כמו כן, בית המשפט עסק גם בקשר שבין עמידת הרכב במקום המדובר, לבין הפגיעה.
קראו עוד בתחום:
- תאונת דרכים בעקבות רכב חונה אשר נהגו לא הביט לאחור
- האם תאונת דרכים כתוצאה מהתלקחות רכב חונה
- התובע נפגע מרכב חולף כאשר תיקן מערבל בטון בשולי כביש מהיר - האם המשאית מעורבת בתאונה?
בית המשפט ציין כי חניה בצידי דרך בינעירונית, גם כאשר הדבר נדרש בשל תקלה (ואף מותר מבחינת תקנות התעבורה), עלולה להיות חנייה מסוכנת.
במקרים אלו, ייתכן ותחולתן של תקנות התעבורה, המתירות את החניה מבחינה חוקית, יוחרגו מתחולת חוק הפיצויים כאשר מדובר בסיכון תחבורתי אשר עלול לגרום לחניה להיות חנייה מסוכנת. במילים אחרות, תאונת דרכים עם רכב חונה מוגדרת לפי החוק ככזאת ככל שהרכב חנה תוך יצירת סיכון תחבורתי, ואין די בכך שהחנייה מותרת לפי חוק.
האם פגיעה ברכב והאם קשר סיבתי?
לאחר הקביעה כי הרכב חנה באופן היוצר סיכון תחבורתי, בית המשפט נדרש לבחון האם גם כאשר הולך רגל או רוכב אופניים פוגעים ברכב, מדובר ב"פגיעה ברכב". דהיינו, האם פגיעה כאמור מקימה עילה להגשת תביעה מכוח חוק הפיצויים.
הנתבעים טענו שאין הדבר כך, ולדבריהם פגיעה ברכב חונה יכולה להיות אך ורק פגיעתו של רכב אחר. בית המשפט קבע כי אין לקבל תפיסה זו של הדברים. "הבחנה בין הפגיעה ברכב חונה על ידי רכב אחר או על ידי הולך רגל או רוכב אופניים אינה נלמדת מהרציונל העומד בבסיס החזקה המרבה", נכתב בפסק הדין.
השאלה האחרונה בה עסק בית המשפט הייתה סוגיית קיומו של קשר סיבתי רלבנטי. דהיינו, האם התקיים קשר סיבתי בין מעשיו של הנתבע (חניית רכבו בצד דרך בינעירונית) לבין נזקיו של התובע (שנגרמו כתוצאה מהתקלותו של רוכב האופניים ברכב החונה). במקרה דנן, בית המשפט ציין כי לאחר שנקבע כי חניית רכבו של הנתבע יצרה סיכון תחבורתי, התממשותו של סיכון זה חייבת להקים את הקשר הסיבתי הדרוש.
"רכבו של הנתבע עמד בשולי הדרך וחסם למעשה את מרבית המעבר בצידי הכביש. באופן חנייתו, הוא הותיר פתח צר למעבר מצד ימין. בנסיבות אלה נוצר הסיכון התחבורתי וכך גם קם הקשר בין סיכון זה לבין הפגיעה של התובע עם אופניו ברכב", קבע השופט, "לסיכום, מדובר בתאונת דרכים והנתבעים חבים בפיצוי התובע על נזקיו".
