אובדן מצלמה על ידי צלם פרילנסר, האם פיצויים למעסיק?

דרגו את המאמר

צלם פרילנסר אשר מצלמה יקרה נגנבה מרכבו יפצה את הלקוח-המעסיק

תא (הרצ') 10994-05-09‏

חברות תקשורת מעסיקות לעיתים צלמים וכתבים בתפקיד של קבלני משנה. מדובר באנשי מקצוע אשר מתקשרים עם החברה ואשר מבצעים עבורה עבודות מבלי להיות מועסקים בה כשכירים. לא אחת, החברה מפקידה בידי קבלני משנה אלה ציוד יקר ערך. האם קבלן שמאבד את הציוד צריך לפצות את החברה? מהי משמעות אי רכישת ביטוח לציוד מבחינת חברת התקשורת? סוגיות אלה הונחו לפתחו של בית המשפט השלום בהרצליה.

הצדדים במקרה דנן היו חברת תקשורת וצלם שהינו קבלן משנה. לצורך ביצוע עבודתו, הופקדו בידיו של הצלם רכב ומצלמת טלוויזיה. באחד הימים, כאשר הצלם סיים את עבודתו והגיע לביתו בתל אביב, מצלמת הטלוויזיה היקרה נגנבה מהרכב. בעקבות כך, הוגשה כנגד הצלם תביעה על ידי חברת התקשורת ובמסגרתה נטען כי רשלנותו של הצלם גרמה לגניבת המצלמה, ועל כן מחובתו לפצות את התובעת.

      קראו עוד בתחום:

• גניבת חפצים בחוף בכנרת - האם אחריות החברה המנהלת את החוף?
• מבוטח לא הפעיל אזעקת רכב - האם יזכה בתגמולי חברת הביטוח?
• רכב נגנב בעת מילוי צמיגים כאשר המנוע עובד - האם הביטוח מכסה?
• פיצויים בעקבות מחשב שנגנב, האם חלק מהפוליסה?
• כיסוי ביטוחי נפרד למכשיר רדיו המותקן ברכב שנגנב

ראשית, בית הדין לעבודה הגדיר את הסטאטוס בין הצדדים לאור מערכת היחסים החוזית ביניהם. נקבע כי היות והצלם קיבל לידיו ציוד יקר ערך הוא היה כשומר בשכר על הציוד. בית המשפט הדגיש כי מדובר בשומר בשכר וזאת משום שהצלם קיבל משכורות וטובות הנאה עבור עבודתו, אשר כללו בין השאר את החובה לשמור על הציוד. צוין גם כי אף אם הצלם היה שומר בחינם, עדיין רבצה לפתחו האחריות לשמור על הציוד ולעשות כל שביכולתו על מנת למנוע גניבתו.

האם הצלם התרשל?

בית המשפט בחן את גרסאות הצדדים והעדים מטעמם, וקבע כי הצלם אכן התרשל בשמירה על המצלמה. יודגש כי מדובר במצלמה אשר התובעת העריכה את שוויה בכ-100,000 שקלים. הצלם הסביר כי הוא עזב את הרכב לזמן קצר בלבד וזאת על מנת לרכוש מספר קופסאות גרבר בסופר פארם. לדבריו, הוא לא זכר אם נעל את הרכב, אם לאו. כאשר הצלם נשאל מדוע הוא לא לקח עימו את המצלמה, האחרון ענה כי במרבית המקומות לא נותנים להיכנס עם מצלמת טלוויזיה. כמו כן, הצלם הלין כי מדובר במכשיר גדול, כבד ומסורבל, אשר אין צורך לקחת אותו לכל מקום (לטענתו, מקל וחומר כאשר עסקינן ביציאה לזמן מועט בלבד).

בית המשפט מתח ביקורת על גרסאותיו של הנתבע, וקבע כי הנסתר היה רב בהן על הגלוי. לדוגמא, בליבו של בית המשפט עלו תהיות כגון - האם הצלם נעל את הרכב? מדוע הוא הניח את המצלמה במושב האחורי ולא בתא המטען? מדוע הוא עזב את רכבו ללא המצלמה?

השופטת דחתה אפוא את טענותיו של הצלם אחת לאחת. ראשית, נקבע כי הצלם יצא מרכבו לשם סידורים אישיים ולא היה מדובר בחלק מן העבודה. דהיינו, מדובר בחריג ולא בכלל. כמו כן, לא הוכח מה היו הסיבות אשר בגינן הצלם לא לקח עימו את המצלמה. השופטת דחתה את טענת הצלם כי לא היו נותנים לו להיכנס לסופר-פארם עם ציוד השידור. הודגש גם כי הצלם ביקש לקנות רק 5 צנצנות גרבר והוא לא ביצע קניות לזמן ממושך. דהיינו, הוא היה יכול להיעזר בעובדי המקום ולבקש כי יעבירו לו את המוצרים לקופה תוך כדי שהוא שומר על קשר עין עם הרכב. השופטת מצאה בהשארת המצלמה ברחוב סואן באמצע היום רשלנות מבחינת הנתבע.

"המסקנה העולה מכל האמור היא כי מדובר ברשלנות אשר מקימה חובה לפיצויים", נכתב בפסק הדין, "צלם סביר ומנוסה היה צריך לצאת מנקודת הנחה כי הותרת ציוד יקר ערך ברכב שהינו ספק נעול עולה כדי רשלנות". לסיכום, בית המשפט קבע כי הנתבע יפצה את חברת התקשורת וזאת משום שהוא "לא גילה מספיק ערנות והתנהגותו הייתה תוך כדי ביטחון מופרז ואדישות".

השופטת הגדירה את התנהגותו של הצלם, לכל הפחות כ"פיזור דעת רשלני". עם זאת, השופטת מצאה גם אשם תורם לפתחה של התובעת, וזאת בגין העדר ביטוח על הציוד. אי לכך, נקבע כי הנתבע ישלם פיצויים לחברת התקשורת, אך תוך הפחתת שיעור של כ-20% בגין רשלנות התובעת.