האם פיצויים לרוכב אופניים אשר ביצע עבירת תנועה ונפצע בגין מדרכה משובשת?

דרגו את המאמר

תאונת רחוב עם אופניים תוך כדי עבירת תנועה - האם פיצויים והאם אשם תורם?

צעיר חיפאי נסע מעבודתו לביתו כאשר הוא רוכב על אופניים על המדרכה. בבואו לרדת מן המדרכה לכביש, כשלו האופניים בשל שבר במדרכה והצעיר שבר את רגלו. שבירת הרגל הותירה בגופו של האחרון נכות צמיתה. אי לכך, הוגשה תביעת פיצויים בגין נזקי גוף כנגד עיריית חיפה. בכתב התביעה נטען כי העירייה חייבת לפצות את התובע וזאת בשל רשלנותה לשמור על תקינות מדרכות העיר.

לטענתו של התובע, התקיים במקרה זה כלל "הדבר מסוכן" לפי סעיף 38 לפקודת הנזיקין. אי לכך, לשיטתו, התקיים כלל הדבר מדבר בעד עצמו לפי סעיף 41 לפקודה. התובע הוסיף כי העירייה הפרה חובה חקוקה כלפיו ומתקיימת במקרה דנן עוולת הרשלנות.

העירייה טענה כי אין להטיל עליה את האחריות וזאת משום שלפתחו של הצעיר רובץ אשם תורם מוחלט. לטענת העירייה, הצעיר רכב על המדרכה, בניגוד מוחלט לתקנות התעבורה. כמו כן, הצעיר ירד מהמדרכה במקום הספציפי המדובר, וזאת משום שעסקינן בשיפוע קטן בין המדרכה לבין הכביש המאפשר ירידת אופניים בקלות יחסית.

אחריות הרשות המקומית

האם העייריה התנהלה ברשלנות? בכל הנוגע לעוולת הרשלנות, מדובר בעוולה המורכבת משלושה יסודות מצטברים – חובת זהירות (מושגית וקונקרטית), הפרתה וגרימת נזק כתוצאה מהפרה. רשות מקומית חבה, באופן כללי, חובת זהירות מושגית כלפי כל באי המקום אשר משתמשים בשטח הציבורי שבתחום שיפוטה.

      קראו עוד בתחום:

• תאונת אופניים והגשת תביעה נגד קרנית
• האם נפילה מאופניים בגין בהלה היא תאונת דרכים?

• רוכב אופניים נפצע באורח אנוש כשנפל מגשר

במקרה דנן, לא הייתה מחלוקת בין הצדדים לגבי העובדה כי עיריית חיפה חבה בחובת זהירות כלפי התובע, וזאת היות והוא השתמש בשטח הציבורי הנמצא בשטחה. חובת זהירות זו הופרה על ידי העירייה בכך שהמפגע המדובר היה במקום זה במשך זמן רב, ולא נעשה דבר על מנת לתקנו.

בנוסף, לא הוצב כל שלט אזהרה בדבר הסכנה הקיימת באותו חלק של המדרכה והמפגע נותר חשוף לעוברי אורח. גם גידור קל של מקום המפגע הנ"ל לא נעשה על ידי הנתבעת והגישה אליו הינה פתוחה לכל באי המקום.

אשם תורם

בית המשפט קבע כי התובע זכאי לפיצויים, אך מסכום זה יש לגזור סך של 35% בגין אשם תורם. התובע הפר את תקנות התעבורה, עת עשה שימוש באופניו על המדרכה. התובע אמנם טען כי הוא לא היה מודע לכך שמדובר בהפרת כלל תעברותי, אך חוסר ידיעתו לא פטר אותו מעבירת התנועה.

זאת ועוד, התובע הכיר את הדרך הנ"ל והוא עבר בה לא פעם ולא פעמיים. יתרה מכך, התובע בחר במודע לרדת באותו מקום שבו קיימת המדרכה השבורה והשקועה, תוך שהוא מודע לקיום מפגע זה. "מדובר בהחלטה מודעת של התובע, מבלי שנתן את דעתו לאפשרות שירד במקום אחר", נכתב בפסק הדין, "מכלול הנתונים מצדיק ייחוס אשם תורם לתובע, אותו אני קובע בשיעור 35%".