טיפול או תיקון רכב, האם תאונת דרכים?
| דרגו את המאמר |
|
האם תאונת דרכים?
מטרתו של חוק הפלת"ד מלכתחילה, הייתה ליצור מנגנון בו כל אדם הנפגע בתאונת דרכים יפוצה ולא יישאר נושא בנזקיו ללא גורם שישא בנזקיו ומכאן החשיבות האם המקרה יראה כתאונת דרכים או אם לאו.
תאונת דרכים מוגדרת בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים כמאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שאירע עקב התפוצצות או התלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם אירעו על-ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי.
האם תיקון כלי הרכב הוא "שימוש" בו?
בפסיקה קיימת מחלוקת לעניין ההבחנה בין טיפול ותיקון דרך ובין תיקון וטיפול שאינם בדרך, אך אין מחלוקת כי טיפול ותיקון דרך עונים על הגדרת "שימוש ברכב מנועי" לעניין חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.
בית המשפט העליון קבע בפרשת מכלוף קנאפו נ' מגדל כי בעצם הצבתה של הגדרה למונח "שימוש ברכב מנועי", בחר המחוקק לסטות מהפירוש המרחיב שניתן למונח זה על ידי בתי המשפט. ההגדרה כוללת מספר ריבויים המבטאים את משמעותו הטבעית והרגילה של שימוש ברכב מנועי. אלו הן כל אותן פעולות המממשות את עיקר ייעודו של הרכב, פעולות המתקיימות כשהרכב הוא בתנועה.
כך, קבע המחוקק במפורש כי נסיעה, החנייה, דחיפה, הידרדרות וכיוצא באלה פעולות, מהוות שימוש ברכב מנועי. בנוסף, פעולות אשר מהוות חלק בלתי נפרד מהליך הנסיעה, וצמודות לה באופן הדוק, ככניסה לרכב וירידה ממנו, הוכרו אף הן כשימוש ברכב מנועי.
המחוקק אף בחר להכיר במספר פעולות נוספות - "שימושי לוואי" ברכב בלשונו של השופט ברק בעניין שולמן - הכוללות את תיקוני וטיפולי הדרך, ונפילה או התנתקות של חלק מהרכב או מטענו בעודו עומד. שימושי לוואי אלו, המהווים שימוש ברכב כשאין הוא בתנועה, מאופיינים בכך שהם אינצידנטליים לשימוש העיקרי, ונועדו לסייע ולהבטיח את הגשמת ייעודו של הרכב. הם אינם חלק אינטגרלי מהליך הנסיעה ברכב, המתחיל בכניסה לרכב, ממשיך בנסיעתו ומסתיים בירידה ממנו. פעולות אלו, נכנסו למסגרת ההגדרה של שימוש ברכב מנועי, בשל אופיין המיוחד הקשור בהבטחת הגשמת ייעודו של הרכב.
שימוש לוואי ברכב
כפי שראינו, שימוש לוואי ברכב מנועי הינו עליה לרכב וירידה ממנו. כל נזק הנופל למסגרת הסיכון ששימוש לוואי זה יוצר, יש לראותו, כנזק שהשימוש מהווה לו גורם ממשי. על כן, נזק גוף שנגרם לאדם בשל פתיחתה או סגירתה של דלת המכונית הוא נזק הנגרם עקב השימוש במכונית ואם הנזק נגרם עקב טריקה זדונית של דלת המכונית (בין על ידי הנהג ובין על ידי זר). נזק, הנגרם על ידי הטריקה הינו בגדר נזק גוף הנגרם "עקב" השימוש בכלי הרכב. בדומה, תיקון הרכב או טיפול אחר בו (החלפת גלגל, סיכה, רחיצה) הוא שימוש לואי בו. על כן, כל נזק הנופל למסגרת הסיכונים שתיקונים יוצרים, נגרם עקב התיקון, כלומר, התיקון מהווה לו גורם ממשי. על כן אם אדם מצוי מתחת למכונית, ומרים את ראשו, או עולה על דרגש (כשהמכונית מורמת מעליו), על מנת לתקנה, או לרחצה או לבצע בה סיכה, ותוך כדי כך נתקל ראשו במכונית והוא נפגע, יש לראות בפגיעתו פגיעה "עקב" השימוש ברכב מנועי לפי חוק הפיצויים.
פסיקת בתי המשפט
-
בפרשת שמש רונן נ' ביטוח ישיר דובר על תובע שהגיע עם רכבו לתחנת דלק, ניפח אויר בגלגליו, וכאשר הלך להשיב את פיית המילוי למקומה, החליק על כתם סולר וידו השמאלית נחבטה במכסה המנוע של הרכב. כבוד השופט פרנקל קבע כי חוק הפלת"ד חל בנסיבות המקרה. לדבריו שלב "הדרך" הוא מרגע הכניסה לרכב למטרת נסיעה ועד לירידה ממנו בתום הנסיעה.
-
עוד נקבע שנהג אוטובוס שנפצע, כאשר החליף את המספר שבקדמת רכבו, הוכר כנפגע בתאונת דרכים, בעוד שנהג אוטובוס שערך סריקה בטחונית לפני נסיעה ונפצע, לא הוכר כזכאי לפיצוי על פי חוק הפלת"ד. בפרשת דודאי נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח אמר כבוד השופט זיילר סריקה בטחונית אינה בבחינת תיקון או "טיפול" משום שאינה נוגעת לרכב בתור רכב, ומשום שאין המדובר בטיפול ברכב עצמו או באביזריו".
-
לגבי תאונה תוך תדלוק הרכב הקבע כי מהותו של התדלוק אינה בבחינת "טיפול" דרך דחוף כמו לדוגמא החלפת צמיג, מילוי שמן ומים (שמבלעדיהם קיים סיכון תעבורתי של שריפת מנוע), וכיוצ"ב. למונח "טיפול דרך" יש לתת פירוש ההולם את השכל הישר, את ניסיון החיים ואת ההתנהגות בדרך. יש לפרש מונחים אלה, כך שיבטאו את הלשון והכוונה השגורה בפי כל. אני סבור כי תדלוק רכב אינו בבחינת "טיפול דרך" משום שאינו עומד במובן הפרשני המילולי של המילה 'טיפול'. התדלוק צפוי ומתוכנן, והוא על ציר הנסיעה של התובעת.
מהו טיפול או תיקון דרך?
לעניין זה להלן דברי כבוד השופט א. ריבלין, בספרו תאונת דרכים, סדרי דין וחישוב הפיצויים:
"ההבחנה בין תיקון דרך או טיפול דרך לבין תיקון או טיפול שאינם תיקוני דרך או טיפול דרך- עוררה קושי של ממש בפסיקה. בית המשפט העליון נדרש לשאלה זו, אגב אורחא, בפרשת דראושה. "הטיפול הוא טיפול דרך- כך נפסק שם- אם הוא נועד למנוע או להקטין את הסיכון התעבורתי והוא נעשה אגב הנסיעה או לצורך המשכתה המיידית".
ועוד המשיך והוסיף השופט ריבלין:
"אכן נראה כי ראוי להגשים את כוונת המחוקק המשתקפת בתיקון מתשנ"א-1990 כרוחה וכלשונה וליחד דרך זו של שימוש ברכב רק לתיקוני פתע, או טיפולים בלתי צפויים, שנתעורר הצורך בהם במהלך הניסעה ולשם המשכתה. י' אנגלרד (פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, עדכון משולב, תשנ"ו, 78) סבור כי המבחן הבלעדי לקביעה אם מדובר בתיקוןן דרך הוא זמן ביצוע התיקון (אגב הנסיעה של הרכב). זהו מבחן ברור שיתרונו בנוחות יישומו. נראה כי ראוי ליתן משקל לשאלה אם התיקון היה אקראי ובלתי מתוכנן ואם הטיפול היה בלתי צפוי". (ההדגשה שלי-כ.מ).
לסיכום,
ערכאות שונות וזהות הגיעו למסקנות שונות לגמרי בשאלת החבות על פי חוק הפלת"ד, וזאת גם במקרים דומים עד להפליא. לפיכך, קשה מאוד להסיק ממקרי העבר למקרה אחרים, כל מקרה נבחן לגופו.
קראו או הטיפים שלנו לפני הגשת תביעת פיצויים.
