פיצויים בעקבות נפילת עץ על מכונית בחניה בקניון ``מול הים`` באילת

דרגו את המאמר

עץ נפל על רכב – האם עיריית אילת תשלם פיצויים לבעל המכונית?

תא"מ 13184-03-11

בית המשפט השלום באילת נדרש לבחון תביעה אשר הוגשה על ידי תושב העיר שרכבו ניזק לאחר שנפל עליו עץ. התביעה הוגשה כנגד עיריית אילת, על ידי התובע וחברת הביטוח שלו, אשר ביטחה את הרכב במועד התאונה. על פי התביעה, ב-23 לאפריל 2010, בסמוך לשעה 13:00 בצהריים, חנה רכבו של התובע ממול לקניון "מול הים" באילת. יצוין כי השטח המדובר מצוי תחת אחריותה ובבעלותה של עיריית אילת.

לפתע, טען התובע, התמוטט עץ אשר היה מצוי בשטח החניה, נפל על רכבו וגרם לו לנזקים שונים. בעקבות האירוע, חברת הביטוח שילמה לתובע פיצויים בגין נזקיו בסך של כ-15,000 שקלים. התובע הגיש תביעתו כנגד עיריית אילת בשל הנזקים העקיפים אשר נגרמו לו כתוצאה מהצורך בהפעלת הפוליסה. כמו כן, התובע עתר להוצאות נוספות אשר נגרמו לו בשל התאונה. לעניין האחריות, התובע וחברת הביטוח טענו כי עיריית אילת, בתור האחראית ובעלת המקום בו אירעה התאונה, חייבת לפצותם בגין הנזקים אשר נגרמו בשל נפילת העץ.

העירייה דחתה טענות אלה. ראשית, העירייה הכחישה את התרחשות האירוע וטענה כי התובעים כלל לא הוכיחו את נפילת העץ. שנית, העירייה טענה כי היא אינה אחראית לנזק ועל התובעים להוכיח במה בדיוק היא התרשלה בתחזוקת העץ.

מכל מקום, טענה העירייה, ניתן להבין מעדותו של ממלא מקום מנהל מחלקת הגינון בעיר כי הוכח שהיא לא התרשלה. בית המשפט קבע ראשית כי התובעים הוכיחו את התרחשות התאונה ויש לדחות את טענות העירייה בעניין השאלה – האם נפל העץ אם לאו. לאחר מכן, בית המשפט נפנה לבחון את סוגית אחריות העירייה במקרה כגון דא.

נטל ההוכחה והעברתו מכוח "הכלל הדבר מעיד בעד עצמו"

בתביעות העוסקות בנזקים אשר נגרמו כתוצאה מתאונה ובשל רשלנות, נטל ההוכחה מונח על התובע. התובע נדרש אפוא להוכיח כי האירוע התרחש, כי נגרמו לו נזקים, וכי בין נזקיו לבין האירוע התקיים קשר סיבתי. עם זאת, ישנם מקרים בהם התובע יוכל להביא להיפוך נטל הראיה. במידה ונטל הראיה "יתהפך", יהיה על הנתבע להוכיח כי לא התרשל ולא גרם לנזקיו של התובע.

סעיף 41 לפקודת הנזיקין קובע את הכלל "הדבר מעיד בעד עצמו" אשר מעניק לתובע אפשרות לבקש את היפוך נטל הראיה. על מנת לעמוד בכלל זה, מוטל על התובע להוכיח את התקיימותם של שלושה תנאים מצטברים:
 

• התובע לא ידע, או לא היה יכול לדעת, מה היו הנסיבות אשר גרמו לאירוע המזיק.
• האירוע המזיק נגרם בגין נכס אשר היה בשליטתו המלאה של הנתבע.
• המסקנה כי עסקינן ברשלנות חזקה מן המסקנה כי הנתבע נקט בזהירות סבירה.

במידה ועולה בידיו של התובע להוכיח את התנאים הנ"ל, נטל ההוכחה מונח לפתחו של הנתבע. כעת, יהיה על הצד שכנגד להוכיח את קיומן של עובדות אשר תומכות בטענותיו ואשר ניתן להסיק מהן כי לא ברשלנות עסקינן.

נטל ההוכחה לפתחה של העירייה

במקרה דנן, בית המשפט קבע כי התובעים הוכיחו את שלושת התנאים ויש להעביר את נטל ההוכחה. ראשית, לא הייתה מחלוקת כי העץ המדובר היה בשטח ציבורי אשר הינו בשליטת העירייה ובהחזקתה. כמו כן, לא הייתה מחלוקת כי העירייה, מתוקף היותה רשות ציבורית, חבה בחובת זהירות מושגית כלפי עוברי אורח המבקרים בשטחה.

      קראו עוד:

• פיצויים בעקבות אש אשר פרצה לאחר התקנת גנרטור - סוגיית האשם
• פיצויים לחקלאים על פי ערך ריאלי בגין נזקי חורף 1991
• פיצויים בעקבות נזקי רכוש שנגרמו לאחר חיפוש משטרתי
• גניבת רכב ממוסך - תשלום פיצויים

אי לכך, העירייה הייתה מחויבת לנקוט באמצעים סבירים על מנת לדאוג לשלומם וביטחונם של הנמצאים בשטח הקניון. במסגרת זו, היה עליה למנוע סיכונים ומפגעים, לרבות עצים אשר מטים לנפול. חובות אלה מוטלות על העירייה מתוקף שורה של חיקוקים כגון סעיף 249(9) וסעיף 235 לפקודת העיריות וסעיף 37 לפקודת הנזיקין.

בית המשפט ציין כי התובעים לא היו יכולים לדעת, ולא הייתה להם כל ידיעה, מה היו הנסיבות אשר גרמו לנפילת העץ. כמו כן, ניתן היה להניח כי מדובר ברשלנות של הנתבעת, ותחזוקה לקויה של העצים במקום גרמה לתאונה. "נפילת עץ יוצרת הנחה של רשלנות קונקרטית של הנתבעת, באשר אין דרכו של עץ ליפול בעצמו", נכתב בפסק הדין. מכל האמור לעיל, בית המשפט הגיע למסקנה כי יש להעביר את נטל ההוכחה. הנתבעת לא השכילה להרים נטל זה, ובית המשפט פסק כי יש לקבל התביעה.