נפילה במהלך טיפול במשאבה על גבי משאית - האם תאונת דרכים?

דרגו את המאמר

האם נפילה ממשאבת בטון המותקנת על משאית היא תאונת דרכים?

פעם נוספת נדרש בית המשפט המחוזי לבחון אי בהירות ומחלוקת לגבי ההגדרה המשפטית של המושג תאונת דרכים. במקרה דנן דובר באדם אשר טען כי נפל במסגרת עבודתו ממשאבת בטון המותקנת על משאית ונגרמו לו נזקי גוף. בעקבות התאונה הגיש התובע תביעת פיצויים לחברת הביטוח. הנתבעת דחתה את טענותיו וקבעה כי לא מדובר בתאונת דרכים על פי משמעותה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

סעיף 1 לחוק הפיצויים מגדיר תאונת דרכים בתור מאורע אשר גרם לנזק לאדם עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה. החוק מוסיף להגדרה כוללת זו גם הגדרת משנה המתארת מהו "שימוש ברכב מנועי". על פי הגדרת המשנה, שימוש ברכב מנועי כולל נסיעה ברכב, כניסה אליו, ירידה ממנו, החניית הרכב, דחיפת הרכב, גרירת הרכב, טיפול דרך או תיקון דרך.

      קראו גם:

• האם המתנה ברכב בחניה מותרת היא שימוש ברכב מנועי?
• תביעה על בסיס פקודת הנזיקין בגין תאונת קטנוע לא מבוטח
• נפילה לבור אחרי ירידה ממשאית, האם תאונת דרכים?
• פיצויים בגין תאונת דרכים במהלך מרדף משטרתי, האמנם?

במהלך השנים תוקן חוק הפיצויים מספר פעמים. תיקון מספר 8 לחוק הפיצויים הצר את גבולות "השימוש ברכב מנועי" כשקבע את הדרישה התחבורתית - "למטרות תחבורה" (בהגדרה הבסיסית של תאונת דרכים). כמו כן, מיותר לציין כי דרישה זו חלה גם על הגדרת המשנה – שימוש ברכב מנועי. למעשה, בתי המשפט בוחנים מקרים גבוליים בהתאם לקשר הישיר שלהם עם מטרת התחבורה של הרכב.

במילים אחרות – האם תיקון משאבת בטון, שאיננה קשורה למשאית עצמה, מהווה חלק ממטרות הנסיעה של המשאית. מצד אחד, העובד לא יכול לצאת למשימתו בטרם יבריג את הברגים ויגרז את הצירים. עם זאת, פעולותיו אלו אינן קשורות כלל לעניין תחבורתי אלו עסקינן בפעולות במסגרת עבודתו.

ירידה מהמשאית - האם חלק מפעולות התחבורה למטרות נסיעה?

בית המשפט קבע כי עליו לבחון האם ירידתו של התובע מהמשאית במקרה דנן הייתה חלק ממטרות התחבורה של הרכב. השופטים קבעו כי נסיבות המקרה הינן דומות מאד לאלו שנדונו בפסק הדין בעניין יחיאל פדידה בשנת 1996.

בפסק הדין ההוא דחה בית המשפט העליון את הגישה לפיה כל ירידה מרכב מיועדת למטרת תחבורה במובן החוק. באותה פרשה החנה נהג משאית במפעל לייצור בלוקים את המשאית בחצר המפעל על מנת שייעשה בה תיקון מסוים וירד מהמשאית. זמן קצר לאחר מכן נזקק הנהג למצת סיגריות שהשאיר במשאית. על כן חזר הנהג למשאית כדי ליטול את המצת וכשירד מתא הנהג במדרגות המשאית, מעד ונפגע.

בפסק הדין בעניין פדידה, קבע בית המשפט העליון כי "פעולה של עליה לרכב או ירידה ממנו היא אחד משימושי הלוואי התחבורתיים. כדי שפעולה זו תחשב לשימוש ברכב למטרות תחבורה, תנאי הוא שהיא תהיה קשורה בעשיית שימוש ברכב למטרות תחבורתיות. מכאן, שלא כל פגיעה בתאונה בעת עליה לרכב או ירידה ממנו, תחשב לתאונת דרכים. כדי לקבוע אם בתאונת דרכים עסקינן, נדרשת הקביעה לאלו מטרות היו העליה לרכב או הירידה ממנו".

לסיכום, בית המשפט המחוזי קבע כי יש לדחות את תביעתו של העובד משום שגם לפי גרסתו בכתב התביעה, עלה הוא על המשאבה משום ששכח את מפתח הברגים והפטיש. השופטים ציינו כי לפי גרסה זו, התואמת את הלכות פסק דין פדידה, עלייתו של התובע למשאבה לא הייתה במסגרת הסיכון התעבורתי. אי לכך, התביעה נדחתה.