פיצויים לילד אשר פיתח נכות נפשית בגין פציעתה של אימו בתאונת דרכים
| דרגו את המאמר |
|
פיצויים לילד אשר פיתח נכות נפשית בגין פציעתה של אימו בתאונת דרכים
מדי שנה, מוגשות בישראל מאות ואלפי תביעות בגין תאונות דרכים. בתביעות אלו, נפגעים בתאונות דרכים דורשים מחברת הביטוח לפצותם בגין הנזקים אשר נגרמו להם כתוצאה מהתאונה. אחד העקרונות הבסיסיים ביותר בתביעות הוא כי התובע צריך להיות מעורב בתאונה על מנת שתקום לו עילת תביעה כנגד חברת הביטוח. עם זאת, בתי המשפט הכירו לא אחת גם בנפגעים נוספים, אשר לא נפגעו באופן ממשי בתאונה, אך נגרמו להם נזקים בגינה.
קראו עוד בתחום:
- דריסת טל זינו - לא תאונה מכוונת ופיצויים מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים
- נכות נפשית לא צמיתה לאחר תאונת דרכים - האם פיצויי לקרוב משפחה?
- הצגת מסמך נפשי מטעם הצבא במסגרת תביעה אזרחית לאחר תאונת דרכים
לדוגמא, בית המשפט מכיר כיום בנכותו הנפשית של אדם אשר היה קרוב לתאונת הדרכים וכתוצאה מהחשיפה למראות הקשים נגרמה לו נכות נפשית. ההלכה המשפטית המנחה בעניין זה הינה הלכת אלסוחה אשר התקבלה ברע"א 447/87 פ"ד מ"ד (3) 379.
בפרשה זו, הנשיא שמגר קבע מספר אמות מידה בנוגע לזכאותו של פלוני לפיצוי בגין נזקים נפשיים שנגרמו לו כתוצאה מפגיעת קרובו בתאונת דרכים. בין אמות המידה אשר מנה הנשיא - מידת הקרבה של התובע, התרשמות ישירה מן הארוע המזיק, מידת הקרבה במקום ובזמן לאירוע המזיק, ומידת הפגיעה - מהותו של הנזק הנפשי:
בית המשפט המחוזי בתל אביב, קבע בפסק דין תקדימי כי גם אדם אשר נגרם לו נזק נפשי בעקבות הליך שיקום של קרוב משפחה שנפגע בתאונת דרכים, זכאי לפיצויים. התביעה במקרה זה הוגשה על ידי חייל קרבי אשר טען כי הוא סובל מנכות נפשית בגין פציעתה של אמו בתאונת דרכים כאשר הוא היה בן 10 בלבד.
התובע ציין כי אימו נפצעה לפני כעשר שנים בתאונת דרכים. לדבריו, הליך שיקומה הקשה של אימו פגע לא רק בה אלא היה קשה מנשוא גם עבורו. כיום, לאחר מאבק משפטי שנמשך כשבע שנים, בית המשפט קבע המחוזי בתל אביב כי הילד, אשר לא היה חשוף לתאונה אך פיתח בעקבות הליך שיקומה של אימו הפרעה נפשית, זכאי לפיצויים מחברת הביטוח. מדובר בפסיקה תקדימית וזאת משום שהתובע לא היה נוכח בעת התאונה ונזקיו נבעו מהליך השיקום.
"מצבו של התובע יכול להחמיר והוא זכאי לפיצויים"
התובע היה בן 10 כאשר התרחשה התאונה. אימו, אשר אליה היה קשור התובע בקשר אמיץ, נאלצה לעבור שורה ארוכה של ניתוחים שיקומיים בפניה ונגרם לקולה נזק בשל פגיעה במיתרי הקול. הצפייה באימו כשבר כלי, והפחד מתאונת דרכים אשר תתרחש בעתיד, גרמו לילד לנזקים נפשיים. האחרון, לפי חוות דעת רפואית שהוצגה בפני בית המשפט, פיתח דפוסי התנהגות אובססיביים וכפייתיים אשר באו לידי ביטוי בחזרה על פעולות שונות.
חברת הביטוח טענה כי דין התביעה להידחות. ראשית, חברת הביטוח גרסה כי אין כל חבות בינה לבין הילד, וזאת משום שהאחרון לא נפגע בתאונה ולא היה נוכח בעת האירוע. שנית, מדובר בבחור צעיר, בעל 97, ספורטאי מצטיין בעברו אשר משרת ביחידה קרבית מובחרת.
בית המשפט קבע כי העובדה שהילד לא היה נוכח בתאונה איננה יכולה במקרה זה לנתק את הקשר הסיבתי שבין השיקום לתאונה ובין הנזק ממנו סובל התובע לשיקום. כמו כן, העובדה שהנער פעל על מנת להקטין את נזקו (המשיך בחייו, השתתף בפעולות ספורטיביות והתגייס ליחידה קרבית) אינה אומרת דבר לגבי הפגיעה הנפשית ממנה סבל ואשר יכולה לשוב ולתקוף אותו בעתיד.
"לא ניתן לצפות מה יוליד יום", קבע השופט, "אי לכך, אני קובע כי מצבו של התובע שלפני עלול להחמיר ועל כן יש לפסוק עבורו פיצויים בסך כ-450,000 שקלים".
